אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבנו וידאל די טולוזא

פרק ד · הלכה יז

הלכה טז

יבם שרגלו. דעת רבינו וההלכות הוא שמי שנפסקה רגלו הימנית אע"פ שלא נפסק עד הארכובה אינו חולץ וכשאמרו במשנה (דף ק"א) מן הארכובה ולמטה חליצתו כשרה הוא בשלא נפסק רגלו אלא שהנעל קשור בשוק למטה מן הארכובה אבל נפסקה רגלו אינו חולץ מההיא דאמימר (דף ק"ג) דאמר האי מאן דמסגי על לוחתא דכרעיה לא חליץ וכ"ש נפסק רגלו וכן דעת בעל העטור ז"ל אבל רש"י פי' בההיא דאמימר ואע"ג דתנן מן הארכובה ולמטה כשרה התם הוא דכי נחתך רגלו קם ליה שוק ורחמנא אמר מעל רגלו דהיינו שוקו אבל האי לאו רגל הוא עכ"ל וזה דעת בעל המאור דכל שנחתך רגלו מן הארכובה ולמטה חולץ וכן דעת הרשב"א ז"ל וכתב הוא ז"ל והוא דדחיס מאי דאשתייר אארעא כדאמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה אארעא עכ"ל:

היתה רגלו עקומה. זו היא מימרא דאמימר שהזכרתי בסמוך האי מאן דמסגי על לוחתא ופירש"י שרגלו הפוך ודורס בעליונו של רגל לוחתא לשון לווחין פלאנט"א בלע"ז כלומר שאינו דורס במקום מדרס הרגל עכ"ל. ופי' רבינו שזה כלל לכל שאינו יכול לדרוס במקום דריסה לפי שאינו יכול לנעוץ עקבו וכ"נ שם בגמ' דטעמא דאמימר משום אידך דידיה דאמר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה אארעא ואע"ג דאם לא נעץ כשר בדיעבד מ"מ בעינן ראוי לנעוץ וכל שאינו ראוי חליצתו פסולה. ובהשגות א"א לא שמענו שהדריסה מעכבת לפסול החליצה ע"כ נראה שהוא ז"ל סובר דלא אמרה אמימר אלא לכתחלה ואין נראה כן מן ההלכות ומן הגאונים ז"ל שא"כ לא היו צריכין לחלק בין משנתינו להא דאמימר דמתני' בדיעבד היא:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה