מגיד משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ח · הלכה טו
ספינה שחשבה וכו' שהמשא שבה וכו'. כתב עליו הר״א ז״ל א״א אין כאן לא מלח ולא תבלין וכו' ודין זה שמטיל לים אע״פ שהטיל מאיש אחד מחשבין על כולם [לפי משאם] כדאיתא בגמרא ע״כ. כתב הרב עובדא דחמרא אשר ממנו יצא הדין אל רבינו ז״ל ואמר שאינו דומה ולא כתב הטענה וזהו תימה איך ידחה הרב דברי רבינו ז״ל בלא טעם וראיה. ועתה אפרש. גרסינן בפ' הגוזל (בבא קמא דף קי"ז:) ההוא גברא דאקדים ואסיק חמריה למברא קמי דסליקו אינשי במברא קא בעי לטבועי אתא גברא מלח ליה לחמרא דההוא גברא ושדייה לנהרא וטבע אתא לקמיה דרבה פטריה א״ל אביי הא מציל עצמו בממון חבירו הוא א״ל מעיקרא רודף הוה רבה לטעמיה וכו' ובההיא פ' גרסינן (דף קי"ז:) ת״ר ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטבעה והקלו עליה ממשאה מחשבין לפי משוי ואין מחשבין לפי ממון וכו' ושתיהן בהלכות וכבר כתב רבינו דין זה דברייתא כלשונה פ' י״א מהלכות גזילה ואבידה ומתוך דבריו נ״ל שהוא מחלק בין זו לזו דההיא דוקא עמד עליה נחשול שהוא צער כבד מגלי הים ואין הספינה טעונה יותר מדאי אלא להשקיט שאון גלי הים הם משליכים על צד זה אמרו מחשבין לפי משאוי וכמה פעמים יקרה זה ליורדי הים ומ״ש כאן הוא כשהים מתנהג כדרכו אלא שהספינה טעונה יותר מדאי שאחד או שנים מהם טענוה ואז המשוי כרודף והיינו עובדא דחמרא וזה חילוק מבואר ודברים של טעם הן ואין קדירת הרב חסרה לא מלח ולא תבלין: סליקו להו הלכות חובל ומזיק בס״ד
סוף הספר