מגיד משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ז · הלכה יא
וכן העושה עבדו אפותיקי וכו'. כתב עליו הר״א א״א הרב אינו פוסק כן וכו' דהתם בדחבריה קא עביד מעשה (אבל הכא אמר בדנפשיה קא עביד). ואיני יודע אם נתכוון הר״א ז״ל באמרו הרב לרב אלפס ז״ל כדרכו בשאר המקומות אם לא לפי שלא נמצא דבר בהלכות הרב ז״ל ובקצתן נמצא כרשב״ג וכיון שכן הדרינן לכללין כ״מ ששנה רשב״ג במשנתנו הלכה כמותו וזו משנה פרק השולח (גיטין דף מ':) וכ״ש שהדבר הכרחי כאן לפסוק הלכה כמותו דהא טעמא דידיה משום דס״ל דמזיק שעבודו של חבירו חייב ואנן דקי״ל כדינא דגרמי כ״ש במזיק זה שהוא חייב דהא אלים טפי כדמוכח בהדיא פרק המניח את הכד (דף ל"ג:) גבי שחטו בשרו מותר וכ״כ הרמב״ן וז״ל וכן הא דאמר בהשולח עשה עבדו וכו' כרשב״ג דהא דיינינן דינא דגרמי וכן נמצא במקצת נוסחי הלכות רבינו הגדול וקי״ל כרשב״ג דדינא דגרמי הוא וכן עיקר ע״כ ואלו הן דברי רבינו. ודע שהמחלוקת הזה אינה אלא באפותיקי מפורש שאם מת אינו גובה משאר נכסים וכששחררו נחלקו אבל באפותיקי מפורש סתם פשיטא דמשחרר חייב שהרי אפילו מת גובה משאר נכסים בנימוקי הרשב״א ז״ל וכ״נ מדברי רבינו פרק י״ח מהלכות מלוה ולוה:
וכן הדוחף מטבע חבירו וכו' וכן הצורם אזן פרה וכן המרקע מטבע חבירו. שלשתן פטר בהן רבה בהגוזל עצים (דף נ"ח) משום דלית ליה דינא דגרמי אבל המפרשים כתבו דלדידן בכולהו חייב וכן דעת ר"ח והלכות ויתר הפוסקים ז"ל: