אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבנו וידאל די טולוזא

פרק יא · הלכה כב

הלכה כא

אמר תנו נדוניא לבתי כך וכך וכו'. מעשה מבואר בכתובות ס״פ נערה שנתפתתה (כתובות דף נ"ד) ובהלכות, והודיענו שאין אומרים נתן לה דמי המלבושים ביום הצוואה ויש מי שכתב שאם הוקרו הפסידו ג״כ היתומים וכ״נ:

וכן אם אמר תנו ארבע מאות זוז וכו'. ג"ז מעשה שם ושניהם בהלכות:

מעשה וכו'. מעשה זה בגמרא בגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס"ה:) ובהלכות ופירושו בו נכון:

ומ"ש כדי ליפות כחו. הוא מסקנת הגמרא באותו לשון ממש. ונחלקו המפרשים ז"ל בפירושו רש"י ז"ל פירש כדי שיהיה לו כל היין לאחריות שאם אמר תנו לו יין אם החמיץ מן היין מאה חביות היו אומרין לו שלך הוא דהחמיץ ואם אמר דמי חמרא ומכרו ממנו קצת ונאבדו המעות אומרין לו היורשין אבדו מעותיך הלכך אמר מחמרא דמשמע יין לדמיו שהכל אחריות לה והחלק הראשון הודה הר"מ ז"ל באומר תנו יין שוה ארבע מאות והחמיץ קצת האוצר מראה לו החומץ. ובתוס' חלקו ואמרו שכיון שלא סיים לו מנין חביות ואפילו אמר תנו יין שוה כך אם החמיץ אינו מפסיד אלא לפי חשבון דהמקבל והיורש שותפין בדבר ואינו דומה לאומר לחבירו בית מביתי אני מוכר לך שמראהו נפול כמו שמבואר פכ"א מהל' מכירה דהתם סיים לו בית מסויים אבל כאן לא סיים לו חביות ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. ולדברי הכל במעשה זה כל היין אחריות לסך שהזכיר לו ומ"מ כתבו ז"ל שאינו גובה משאר נכסים:

ושוב מעשה באחד וכו'. פ' שני דייני גזילות (דף ק"ט) ופירש"י ושביק תרי פלגי דקלי שהיו לו בשותפות ושאר דקלים הרבה היו לו והיתומים היו נותנין לה אותם שני חצאים שיש טורח בהם יותר. ועל כרחה ידה על התחתונה שהנכסים בחזקת היתומים וזו אינה באה עליהם אלא מכח הצוואה ע"כ. והיה אפשר לפרש שלא היה לו דקל אחר והיה הספק אם קנתה כלום אחר שאין לו דקל אחר או לא:

ושוב מעשה באחד וכו'. פרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע"א) מעשה:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה