מגיד משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ו · הלכה יב
הרוצה לינשא וכתבה כל וכו'. זהו דין מברחת ועיקרו בכתובות ר״פ האשה שנפלו לה נכסים (דף ע"ט) ואיתיה בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א) וכבר הכריח שם הרב אבן מיג״ש ז״ל דאפי' לא אמרה לעדים דבר אלא נתנה מתנה סתם ואח״כ נשאת קרויה מברחת והתם מקשינן בפרק האשה [טעמא דכתבה לה הכי הא לא כתבה לה הכי קננהו לוקח פירוש לוקח מקבל המתנה ואקשינן תו] ואי לא קננהו לוקח פירוש לוקח [מקבל מתנה] ניקנהו בעל ופריק לה. וכתב הרשב״א מדמקשינן הכי ש״מ דיכולה לחזור בה אפילו בעומדת תחת בעלה דאי לא היכי אקשינן ניקנינהו בעל והא כל שעומדת תחתיו מתנתה קיימת וקנה לוקח ומדמשנינן עשאום כנכסים שאינן ידועים לבעל דקדק ר״ת ז״ל דדוקא מברחת דסגי לה בהכי אמרינן דלא קנה לוקח שלא היתה מתנה אלא כדי להבריחן מבעלה הא במבריח נכסיו מחמת שהוא רוצה ללוות או שרוצה לישא אשה כדי שלא ישתעבדו נכסיו להן קנה לוקח שהרי א״א שלא יקנה לוקח ולא ישתעבדו לבעל חוב של נותן עכ״ל:
לפיכך אם מתה בחיי בעלה וכו'. זה מוסכם ופשוט דלהכי כתבה השטר:
ואם שיירה וכו'. מפורש שם ובפ' מי שמת מבואר דאפי' מטלטלין וכתב אבן מיג"ש ז"ל במי שמת דדינא דמברחת דוקא בשלא כתבה לו מתנה גמורה מתנת עלמין אבל אם כתבה לו כן קנה לגמרי אלא א"כ גלתה דעתה דמשום דבעיא לאינסובי הוא דקא כתבה להו הא לאו הכי כיון שכתבה מתנת עלמין קנה, אלו דבריו. ועכשיו הורגלו לכתוב בכל שטרי מתנה, ונראין הדברים שהכל לפי ראות הדיינין שאי אפשר לומר באשה שתדע נוסח השטרות שכותבי השטרות מורגלין לכתוב ועד שיעידו שכך אמרה להם בפירוש לא קנה ואם רואין שידעה ולא מחתה אע"פ שלא אמרה להן בפירוש אפשר לומר שתהא מתנתה קיימת עכ"ל הרשב"א ז"ל: