מגיד משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ג · הלכה י
האומר לחבירו שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו והחזירהו [הקדישו והחזירו] הרי זה מוקדש וכו'. מימרא מפורש סוף פרק יש נוחלין דאמר ר"נ הרי זה מוקדש ומוחזר. ואמר רב אשי עלה חזינן אי אמר על מנת שתחזירהו הא אהדרינהו על מנת שתחזירהו לי הא לא חזי ליה. ופירוש אם היה מוקדש הא לא חזי ליה וכל שלא החזירו כשהיה ראוי לו נתבטלה מתנתו וה"ז הקדיש מה שאינו שלו וכן פירשו ז"ל אף על פי שיש מצריכין לו פדיון אם היה קדושת דמים דברי המחבר עיקר שאינו קדוש כלל. וכתב הרשב"ם ז"ל בנותן שור לחבירו על מנת להחזיר בתוך שלשים ומת בתוך הזמן דפטור מלשלם דלא הוה ליה שואל להתחייב באונסין ואף לא שומר להתחייב בגניבה ואבידה אלא מקבל מתנה הוא ולא יתחייב אלא בפשיעה עכ"ל. ויש לדקדק בע"מ שתחזירהו ולא אמר לי והמיתו והחזירו אם חייב לשלם או לא דילמא כי היכי דאקדשיה פטור ה"נ המיתו או דילמא מת לאו חזרה היא: