מגיד משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק א · הלכה י
שדה המצויינת במצריה וכו'. זה מחלוקת אמוראים בגמרא פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ד) ופסק כרב וכן בהלכות וטעמא דר״נ סבר ליה כוותיה ועבד בה כוותיה עובדא ופי' כיון שחפר בה ודוקא בשדה שהיא עומדת לחרישה אבל לא בבית:
ואם אינה מסויימת במצריה קונה וכו'. לשון הגמרא אינה מסויימת במצריה עד כמה אמר רב פפא כדאזיל תיירא דתורי והדר ע"כ. ופירשב"ם עד כמה בכמה הוא קונה אותה כולה אמר רב פפא כשיחרוש צמד בקר שורה אחת ומקצה גבול השדה ועד קצהו ובחזירתו יעשה עוד שורה אחרת דהיינו שתי שורות על פני כל השדה ממזרח למערב משפתו אל שפתו [מתוך כך קנה כל השדה גם] מצפון לדרום. אלו דבריו והקשו עליו דלא הל"ל עד כמה אלא בכמה וכן היה לו לומר בדאזיל ולא כדאזיל ומתוך כך הכריחו כפירוש המחבר. וזה לשון הרשב"א ז"ל אלא הכי פירושא עד כמה יקנה במכוש אחד כדאזיל תיירא דתורי והדר שאין דרך עובדי אדמה להאריך תלמים באורך כל השדה אלא חורשין את השדה חלקים חלקים וכשיעור שמאריכין תלם אחד וחוזר וחורש נקרא שדה אחת והילכך במכוש אחד קנה בשדה כשיעור זה עכ"ל והן דברי המחבר:
והמצר והחצב שמתחמין בו וכו'. פירש חצב עשב או אילן שבו [מתחמין] והוא יורד ויונק כנגדו ואינו נוטה לא לכאן ולא לכאן והדין מימרא שם: