מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גניבה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ד · הלכה ח
בעל הפקדון שתבע את השומר וכו'. מימרא שם וגרסתו ז"ל כגרסת רש"י והספרים והר"א וטעם הדבר כיון שהשומר נשבע באמת אכתי לא כלתה שמירתו דכיון דגברא מהימנא הוא ניחא להו לבעלים דתיקום בשמירתו והילכך כשתובע הגנב ה"ל כבעלים התובעין ופטור.
ומ"ש ואם לשקר וכו'. פסק כרב טביומי דאמר דרבא בעי לה וסלקא בתיקו:
תבעו הבעלים וכו'. פירוש ושלם לפנים משורת הדין שהרי היה יכול לפטור את עצמו בטענת גנב גם זו בעיא היא שם דלא איפשיטא: