אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא

פרק יג · הלכה כה

הלכה כד

יצא ישראל ועכו"ם. פרק האשה צרה (דף קכ"ב) מעשה בישראל ועכו"ם שהלכו בדרך ובא עכו"ם ואמר חבל על יהודי שהיה עמי שמת בדרך וקברתיו והשיאו (את) אשתו ושוב מעשה בקולר של ב"א שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא עכו"ם ואמר חבל על קולר של ב"א שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן ועוד שם מעשה אחר כיוצא באלו ובכולן נזכר קברתים וסובר רבינו שבדוקא הוא ואין לומר דלאו דוקא אלא מעשים שהיו כך היו דא"כ מה צורך היה לברייתא להשמיענו דברי העכו"ם וסוף דבורם ליתני מיתה לבד והויא רבותא טפי דאפי' בלא הזכרת קבורה היו מתירין וכ"ש שאם לא היה בדוקא לא היו מזכירין כן בג' מעשים כיון שמעשים אלו היו באים להודיענו דין זה. והרשב"א נראה שסובר (כדעת)[בדעת] רבינו שהוא מצריך בכל עכו"ם שמסיח לפי תומו שיאמר קברתיו והשיב עליו מהמעשים הנזכרים שם בעכו"ם שאמר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו ומההוא דאמר טבע חסא שהזכרתי למעלה וממקומות אחרים וכתב דלאו דוקא הזכירוה כאן. ואני אומר שאף רבינו סבור שאין צורך בעכו"ם המסיח לפי תומו ואומר מת פלוני שיאמר מת וקברתיו וכן מבואר בדבריו למעלה שכתב היה העכו"ם מסיח ואומר אוי לו לפלוני שמת ולא הזכיר שם קבורה. וכ"כ ואפי' היה העכו"ם הוא שהסיח ל"ת ואמר טבע פלוני בים הגדול ונשאת על פיו לא תצא וכמה מקומות (בדבריו) שמוכיחין כן אבל בכאן הזכיר שצ"ל קברתיו לפי שאין העכו"ם מזכיר שם היהודי (שאומר שמת) אלא שאומר איש יהודי שהיה עמי ואנו יודעין שהוא פלוני (וכן בי' אנשים כיוצא בזה העכו"ם אינו מכירן ואינו יודע שמותיהן ולפיכך) צריך שיאמר קברתיו. והטעם בזה (שאחר) שבלא הזכרת השם די משא"כ בשאר מקומות הצריכו שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה. ואפי' ת"ל שיש להשיב ע"ז מ"מ ודאי כך היא כונתו של רבינו כמ"ש כנ"ל:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה