מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יג · הלכה טז
כיצד ראוהו שנפל וכו'. (שם קכ"א) ברייתא וחכ"א מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אשתו אסורה ואמרו ה"ד (מים שיש להם סוף) אמר אביי כל שעומד ורואה מד' רוחותיו ע"כ. עוד שם א"ר יוסי מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן:
וכן אם השליכוהו בים. (שם ק"כ) מעשה בעסיא באחד ששלשלו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא ע"כ. והרשב"א כתב מסתברא שקשרוהו ברגלו והעלוהו אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלה בידם אלא רגלו או אפי' כל גופו בלא ראשו אין משיאין את אשתו דחוששין שמא אותו הלך לו ממקום זה ורגל זה מאדם אחר היה והביא ראיה לזה שחוששין שמא אותו הלך לו וזה שהעלו אחרינא הוא והביא דברי רבינו וכתב עליו ושמא בלא נתעלם מן העין עד שעלתה רגלו בידם קאמר עכ"ל. וכ"נ שרבינו כונתו הי' כשיודע להם שאותו אבר הוא מאותו האיש וזהו שכתב והעלו ממנו אבר שידוע שהוא ממנו האבר ההוא, וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל בדין המשנה שלא הכירוהו אלא לאחר י"ב חדש גם לפי שידוע שטרפה אינה חיה י"ב חדש וכן אמרו בירושלמי ר' חגאי בעא קומי רבי יוסי לא מסתברא (כן) נותנין לו שהות כדי טריפה א"ל אף אנא סברי כן: