מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יא · הלכה י
השנים שממאנת בפניהן. מחלוקת אמוראי פרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ו) ופסקו בהלכות כרבא דהוא בתרא דאמר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אף על פי שאין מכירין וכותבים גט מיאון אף על פי שאין מכירין דלא חיישינן לבית דין טועין. וכתב רבינו שיהיו מכירים אותה ואת בעלה אבל הרשב״א ז״ל כתב אלא אם כן מכירין את האשה אבל אף על פי שאין מכירין הבעל ודאי ממאנין דמאי איכפת לן בבעל אפי' אין זה בעלה הרי יכולה למאן שלא בפניו ומה לה לשקר שלא בפניו תמאן עכשיו בכל מקום שהוא אלא ההקפדה בהכרת האשה דלמא מסקא שמה כשם אותה קטנה עכ״ל. ומסתברא לי דשמא יש לחוש דילמא איכא קטנה ששמה כשמה ואיהי מסקא שם בעלה כשם בעלה של אותה קטנה ואף על גב דלשני יוסף בן שמעון לא חיישינן אלא אם כן הוחזקו ה״מ בגברי גדולים דשמא נפיק להו ואם איתא דהוו קלא אית להו אבל בנשים וכ״ש קטנות איכא למיחש אבל לשם בעלה כשם בעלה ושמה כשמה לכולי האי לא חיישינן. ומכירין שהזכירו במיאון משמע דומיא דמכירין בחליצה מה בחליצה צריך שיכירו שניהם אף במיאון כן כנ״ל לדעתו ז״ל:
כבר נהגו כל ישראל. הנוסח שהזכיר רבינו ברור הוא שהוא מועיל. וראיתי בעטור שהוא מוסיף ויהיבנא לה רשות למיהך להתנסבא לכל גבר דחצבי ואינש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם ע"כ. ונוסח רבינו עיקר לפי שלשון זה הוא בגט ואתי לאיחלופי דהשתא בנפיש דבורא אמרו בגמרא דאתי לאחלופי כ"ש לכתוב בו לשונות הגט: