מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק י · הלכה יב
המוציא את אשתו משום שם רע. משנה פרק השולח (גיטין דף מ"ה:) ובגמ' א״ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך קסבר טעמא מאי משום קלקולא אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה ואי לא לא מצי מקלקל לה איכא דאמרי א״ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן צריך שיאמר לה הוי יודעת שמשום ש״ר אני מוציאך וכו' טעמא מאי כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים הילכך צריך למימר לה הכי תניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא. ורבינו פסק כל״ב לחומרא דאפילו לא אמר משום ש״ר או מפני נדר לא יחזיר ופסק כלישנא קמא ג״כ דחייש לקלקולא כיון שאמר לה. ואפשר שהוא מפרש דלישנא בתרא מוסיף על לישנא קמא להחמיר שאע״פ שלא א״ל לא יחזיר ומיהו כשא״ל ג״כ איכא משום קלקולא ולעולם לכולהו לישני כל היכא שאמר לה מפני מה מוציאה איכא למיחש לקילקולא. ונ״ל שהביאו לפירוש זה סוגיא דהתם דמשמע בהדיא דחיישינן לקלקולא. ובהלכות לא כתבו אלא לישנא קמא וכתב הרמב״ן ז״ל והרשב״א ז״ל שסמכו על סוגיא זו דאתיא ללישנא קמא וכן הסכימו הם ז״ל. ורבינו סבור דאם איתא דללישנא קמא בלחוד אתיא הוה להו לפרושי כי מקשו התם מדרבנן אדרבנן ולמימר הא ניחא ללישנא בתרא אלא ללישנא קמא מאי איכא למימר אלא משמע דלכולהו לישני קאמר דהא מתני' סתמא מיתניא לא שנא א״ל ול״ש לא א״ל. כנ״ל בדעת רבינו. ופירשו הרבה מפרשים ז״ל שקלקול זה אינו קלקול גמור שכיון שלא התנה ממש אינו יכול לקלקלה אלא חשש לעז הוא וכן עיקר:
ואם עבר וכו'. ביבמות פרק כיצד (דף כ"ה) מסקנא דגמרא שאם כנס אינו מוציא ופירוש כניסה זו י"ל דוקא נשואין וי"ל אפילו בקידושין בלבד ולמטה בסמוך יתבאר בדין השליח: