מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ט · הלכה מ
נתן הגט לשליח וכו'. שם ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה (אלא) עד תלתין וכו' והקשו וליחוש שמא פייס וכו' והוינן בה וליחוש שמא בא ואמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי ואיכסיף רבא מחמת קושיא זו ואמרו שם לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה ע"כ בגמרא ונתבארו דברי רבינו. ומ"ש שאם לא היה בעלה במדינה שאין חוששין לו נראה שהוא כפי שטתו שפסק למעלה בפ' זה דבאומר מעכשיו אם לא באתי אין חוששין שמא בא ואינו צ"ל נאמנת עלי שלא באתי לפי שאין דרך לבא בצנעה ואף כאן אין חוששין שמא בא בצנעה ונתפייס עמה ובטל הגט אבל לפי השטה האחרת אפילו אינו עמה במדינה י"ל שחוששין שמא בא בצנעה ונתפייס עמה. וכבר הארכתי למעלה בפרק זה בביאור דעות אלו: