מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ח · הלכה יט
התנה עליה שתעשה דבר זה סתם ה"ז וכו'. משנה (שם דף ע"ה) ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני וכו' עד כלל ארשב"ג כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט, ובגמרא הקשו על המשנה שאמרה כמה היא מניקתו שתי שנים מדתניא שמשתו יום אחד הניקתו יום אחד הרי זה גט וכו' ותירץ רבא דמתני' בסתם ופירושו ומשמעו באב כל ימי חייו ובבן כל זמן שצריך להנקה ברייתא במפרש יום אחד ורב אשי פליג עליה ואמר כל סתם כמפרש יום אחד דמי ואוקי מתני' דה"ק אותו יום שמניקתו והוא שיהא בתוך ב' שנים לאפוקי אחר שתי שנים דלא. פירוש לפי שאין תינוק יונק יותר מכן ולר' יהודה והוא שיהיה תוך י"ח חדש והקשו על רב אשי מסיפא דמתניתין דתנן מת הבן או שמת האב אינו גט ואמרו בשלמא לרבא רישא בדלא פריש סיפא בדפריש אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא קשיא ע"כ בגמרא. ורבינו פסק כרב אשי וכן דעת ההלכות. וכך כתוב שם והלכה כרב אשי דבתרא הוא ואע"ג דאקשינן ליה ואסיקנא בקשיא הלכתא כוותיה דהא לא אסיקנא בתיובתא ואיכא מאן דאמר כיון דדיקא מתני' כותיה דרבא הלכתא כותיה ע"כ. ורבינו פסק כרב אשי וכתב מת הבן או האב קודם שתניק או שתשמש אינו גט וכן מוכיח בתוספתא ומסתברא דלפי שטתו הכי פירושה דאתקפתא דגמרא בשלמא לרבא רישא דקתני מת הבן או שמת האב ה"ז גט הוא בשהניקתו או שמשתו וכיון דלא פריש זמן ידוע ה"ז גט ואע"ג דאם היה תינוק חי היה לה להניק ב' שנים וסיפא בדפריש ב' שנים וכיון שפי' אם מתו הבן והאב תוך הזמן אינו גט אלא לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא פירוש על כרחך רישא בשהניקתו ושמשתו יום אחד היא שאם לא הניקתו כלל ודאי אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי כלל וסיפא בשמת תוך הזמן הוא וא"כ אמאי נקטה מתני' רישא ה"ז גט וסיפא אינו גט כאן וכאן אם נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט דהא כיון דסתם כמפרש יום אחד דמי כשאמרה המשנה מת הבן ה"ז גט בשהניקתו יום אחד היא וא"כ כבר נתקיים התנאי כך נ"ל לדעתו ז"ל. ויש בזה שיטה אחרת והעלה ממנה הרשב"א ז"ל דלדעת רב אשי ודאי אע"ג שמת האב או הבן קודם שתשמש או שתניק כלל ה"ז גט כיון שלא פירש ונראין דברי רבינו בטעמן. ופלוגתא דרבא ורב אשי כתב הרשב"א ז"ל ובדיני ממונות כיוצא בזה אם אמר לו בית זה נתון במתנה ע"מ שתזון את בני או את אבי ולא פירש לו זמן איכא למימר דלרבא צריך לזונן כל ימי חייהם ולרב אשי כמפרש ע"מ שתזון יום אחד או שעה אחת דמי ואיכא למימר דלכולי עלמא לענין ממונא סתם כמפרש כל ימי חייו דמי ולא פליג רב אשי אלא לגבי גיטין דלצעורה קא מיכוין והא צערה יום אחד או שעה אחת והאריך בזה ובסוף דבריו כתב וצ"ע: