מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ז · הלכה ה
שליח שהביא גט וכו'. פרקא קמא המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכו' וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא גט ממדינת הים והמוליך ופסק רבינו כחכמים. ומ"ש ממקום למקום בחוצה לארץ אע"ג דקי"ל כרבא דאמר דטעמא דמתני' לפי שאין עדים מצויין לקיימו כמו שיתבאר פרק זה ואמרו בגמ' דלדידיה באותה מדינה במדינת הים אין צריך שהרי מצויין לקיימו כבר אמרו שם (דף ו') דרבא הוה מצריך באותה שכונה והקשו והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ותירצו שאני בני מחוזא דניידי פי' ואינן משימין לב להכיר חתימות שכניהם וכתבו בתוס' בשם רבינו יעקב בזמן הזה כולי עלמא כבני מחוזא נינהו דכולהו מינד ניידי וכולהו צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפ"נ וכן כתב הרשב"א ואפילו משכונה לשכונה. ואין כך דעת רבינו אלא דוקא ממקום למקום אבל באותו מקום לאו כולי עלמא כבני מחוזא וימצא עדים לקיימו. ומ"ש רבינו אומר בפני שנים הוא כרבי יוחנן (דף ה':) ותניא כותיה התם ועוד יתבאר בזה למטה.
ומ"ש ואפילו היו עדיו כשמות העכו"ם. הוא מן הברייתא ששנינו שם (דף י"א:) גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומין עליהן אף על פי ששמותיהן כשמות העכו"ם כשרים מפני שרוב ישראל שבחוצה לארץ שמותיהן כשמות עכו"ם עד כאן. ויש במשנה ובגמ' דינין בגט החתומין עליו עכו"ם וידוע שהם עכו"ם והן שמות מובהקין של גיות שאין ישראל מעלין באותן השמות ותנא קמא פסיל ליה ור"ש מכשיר ליה בעדי מסירה וכר"א ואע"ג דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול כיון דשמותיהן מובהקין נינהו לא אתי למסמך עלייהו. ונראה מדברי רבינו שאין הלכה כר"ש אלא כת"ק וכן דעת רבינו חננאל ז"ל ולזה לא כתב רבינו דין זה וכבר בארתי פ"א שאם היו עדיו מתוכו פסולין שהגט פסול: