מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ו · הלכה כט
אבל עיר שכבשה וכו'. שם ובגמרא שתי לשונות ביוצא ליהרג א"ר יוסף לא שנו אלא בבית דין ישראל אבל בבית דין של עכו"ם כיון דגמר דיניה לקטלא מקטל קטלי להו פירוש ואין נותנין עליו חומרי חיים. והקשו והא שקלי שוחד ותירצו כי שקלי מקמי דלחתום פורסי שנמג לבתר דמיחתם פורסי שנמג לא שקלי. פי' הדיין הגדול שבהן. א"ד א"ר יוסף ל"ש אלא בבית דין של עכו"ם אבל בבית דין של ישראל כיון דנפק ליה דיניה לקטלא מקטל קטלי ליה. וממה שכתב רבינו והיוצא ליהרג מבית דין של עכו"ם נראה שהוא סבר כלישנא בתרא ומ"מ לא כתב בבאור דין בית דין של ישראל גם בהלכות לא כתבו אלא משנה כפשטה ובעונותינו כבר בטלו דיני נפשות מישראל. ומה שכתב ומי שגררתו חיה מבואר בירושלמי ועוד שלשה הוסיפו עליהם את שגררתו חיה ואת ששטפו נהר ואת שנפלה עליו מפולת. ומה שכתב רבינו אם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת כבר בארתי למעלה למאי נ"מ. ומה שכתב אינו נותנו לאשתו נראה משום דאין לו להחזיקה בגרושה על הספק: