מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ו · הלכה כא
השולח גט וכו'. בגמרא פרק השולח (גיטין דף ל"ב:) איבעיא להו הרי הוא חרס וכו' חוזר ומגרש בו וכו' והקשו והא קי״ל הלכתא כוותיה דרבי יוחנן דאמר חוזרת פי' במי שאמר לאשה התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים וחזרה בה בתוך ל' חוזרת ובטלו הקדושין הואיל וביטלתן קודם שיהיו חלין, ותירצו הכי השתא התם דבור ודבור הוא אתי דבור ומבטל דבור והכא נהי דבטליה לשליחותא דשליח גיטא גופיה מי קא בטיל וגירסת ר״ח ז״ל היא נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה, ושתי גרסאות אלו עולות לדבר אחד ומתבאר מהם שאם ביטלו בפירוש מתורת גט שאינו חוזר ומגרש בו לעולם, וע״פ אחת מגרסאות אלו כתב רבינו מ״ש כאן, ולפי דבריו קאי הבעיא אמתניתין דהשולח גט לאשתו והגיע בשליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא (קיימא) בדוקא ולאו אברייתא דגט זה לא יועיל ולא יתיר שאינה מפורשת בשליח. ודע שאין זה אלא בשביטלו אחר שנכתב שאז אין לו תקנה לגרש בו לדעת רבינו אבל קודם שנכתב אם מבטל זו היא מסירת מודעא, וכבר כתב רבינו בסמוך מה תקנה יש בו. ויש במה שהזכרתי מן הגמרא גרסא אחרת שגורסין גיטא גופיה מי קא מבטל לומר שאפילו ביטל הגט ממש לאו כל כמיניה ושאם רצה לגרש בו חוזר ומגרש בו זהו דעת הרמב״ן ז״ל והרשב״א ז״ל וכן דעת התוספות ומכל מקום כולם כתבו שיש לחוש בדבר. ולדעת רבינו לפי הגרסאות אם נשאלת בגט זה תצא והולד ממזר ושומר נפשו ירחק ממנה: