מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ו · הלכה ט
אשה שעשתה וכו'. פרק התקבל (גיטין דף ס"ג:) תנו רבנן טול לי שא לי ויהא לי בידך כולן לשון קבלה הן. וכתבו מקצת המפרשים דדוקא שאמרה לי אבל אם לא אמרה לי אלא טול גיטי שא גיטי יהא גיטי בידך אינו מספיק לקבלה ומיהו התקבל גיטי משמע דמהני כך כתבו הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל:
ויש לאשה וכו'. שם בגמרא אמר רב אין האשה עושה שליח וכו'. ובהלכות הא מילתא חזינא בה פלוגתא ביני רבוואתא איכא מאן דפסק כרב ואיכא מאן דפסק הילכתא כרבי חנינא ומסייע ליה למימריה מההוא מעשה וכו' והאריכו בזה ובסוף כתבו הילכך הלכה כרבי חנינא ודא היא סברא דרב האי גאון ז"ל ומסתברא כוותיה ע"כ. וזהו דעת רבינו וכן פירש ר"ת וזה נראה דעת הרשב"א ז"ל ועיקר:
וקטנה אינה עושה שליח לקבלה וכו'. במשנה שם (דף ס"ה:) קטנה שאמרה התקבל לי גיטי וכו'. וכתב רבינו אף על פי שחצרה קונה לה כגדולה ומבואר הוא בפירקא קמא בגמרא דמציעא (דף י':) דקטנה יש לה יד ויש לה חצר. וכבר כתבתי פרק חמישי דחצר בגט מדין שליחות הוא ולפיכך אינה קונה אלא אם כן האשה עומדת בצדה כמו שהזכרתי למעלה ולזה הוצרך רבינו שהטעם שאינה עושה שליח ויש לה חצר הוא מפני ששליח קבלה צריך עדים. ובאמת שאין זה מוכרח שיש לומר דחצרה גם כן הוא מדין ידה כמו שאמרו שם חצר משום יד אתרבאי ולא גרע משליחות. ובהשגות א"א זה הטעם אין לו לא טעם ולא ריח וכו'. ולפי שאין זה מעלה ומוריד בעיקר הדין לא אאריך בו: