מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ה · הלכה יז
נתן הגט ביד עבדה וכו'. שם אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה וכו' עד והלכתא בכפות. וכתב רבינו בנעור שאינו כפות אינו גט ובישן שאינו כפות ה״ז פסול כלומר שהוא גט גמור מן התורה אלא שפסול מדבריהם כמו שיתבאר בפרק עשירי החלוק שיש בדבריו באמרו אינו גט לאמרו פסול, ומתוך כך נ״ל שהוא מפרש כך דכי אקשינן והא אמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה וכו' לאו לדין גמור אקשינן דלא ליהוי גיטא כלל דהא עכשיו בעודו ישן אינו ראוי להלך ואף על גב דכי מיתער מהלך מכל מקום השתא לאו חצר מהלכת היא (ולאו בר הכי הוא) [ולאו בתר אחרי כן אזלינן] אלא הכי אקשינן אמאי הרי זה גט גמור יש לנו לגזור ישן אטו נעור ששניהם מצויין תמיד ואמרו והלכתא שאינה מגורשת גמורה אלא בכפות ולא גזרו כפות אטו שאינו כפות דמלתא דלא שכיחא היא שיהיה כפות ורבא כי קאמר הרי זה גט בישן בדין תורה קאמר וכל שהוא כפות אפילו נעור מגורשת גמורה וילפינן לה מדאמרינן בפרק המביא תניין (גיטין דף כ"א) אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו. והקשו ואמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכ״ת בעומד והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה ואמרו שם והלכתא בכפות ולא הזכירו ישן כלל אלמא דכפות בלחוד סגי אף על גב דנעור כ״נ לדעתו ז״ל. ויש בזה שיטות אחרות ודעת הרמב״ן והרשב״א ז״ל הוא כדעת בעל הלכות גדולות שכתב בהא דהמביא תניין ובכפות נמי ה״מ היכא דנים ויתבא איהי וקא מנטרא ליה אבל היכא דתיר לא. לומר דתרתי בעינן, והא דלא אמרו בגמ' הילכתא בישן וכפות משום דלא מתרץ התם אלא קושיא דחצר מהלכת אבל דין נעור שהוא משום חצר המשתמרת שלא לדעתה כבר אמר רבא בהדיא בפרק הזורק ומההיא שמעינן לה וכי מתרצינן בפרק הזורק והלכתא בכפות הכי פירושה דישן שהוא כפות הרי זה גט דאיכא תרתי הא לאו הכי לא. אלו דבריהם ז״ל והאריכו להוכיח כן: