מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ה · הלכה ט
השאילה הבעל וכו'. דברי רבינו בכאן אינן מבוארים אם הוא ר"ל שאם זרקו לה ברחוק ארבע אמות שהיא עומדת בהן לא נתגרשה ומה שאמר שאם המקום שנפל עליו אין בו ד' אמות על ד' אמות וכו' הוא שבתחלתו נח תוך ארבע אמות שהיא עומדת ואחרי כן נתגלגל ונח באותו מקום וזה שכתב רבינו נתגלגל ונפל וכו' לומר שאם מתחלה נח ברחוק ארבע אמות אינה מגורשת ויהיה הטעם שלו מפני שאף ע"פ שהשאילה מקום בחצרו אין קונה לה אלא בקרוב מקום שהיא עומדת בו שהרי בחצר שלה אינה קונה לה בגט אלא בעומדת בצדה כמו שנתבאר ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקום בלבד מושאל לה ושאר החצר אינו מושאל לה ונמצא שאינה עומדת בצד המקום המושאל לה והיאך תתגרש בו ולא עדיף ודאי מחצרה שאינה מתגרשת אלא בעמדה בצדה. או שמא דעתו ז"ל הוא שכל שנפל תוך ארבע אמות שהיא עומדת בהן מגורשת אע"פ שנפל במקום שיש ד"א על ד"א או שהוא גבוה עשרה טפחים או שיש לו שם לווי ולא אמרו שאינה מתגרשת כשנפל על מקום כזה אלא כשהוא רחוק ממנה וזהו שכתב רבינו או ע"ג סלע רחוק ממנה לומר שאם היה קרוב לה בכל גוונא מתגרשת. ואי זו שתהיה כונתו לא ידעתי מאין הוציא מ"ש מד"א שלה שהרי בגמרא לא הזכירו זה כלל וכך שנינו שם (דף ע"ז:) ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר אזל גיטא נפל בפיסלא א"ר יוסף חזינן אי הוי ד"א על ד"א פליג ליה רשותא לנפשיה ואי לא חדא רשותא הוא והעמידוה כגון שהשאילה מקום בחצרו דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי ולא אמרן אלא דלא גבוה י' אבל גבוה י' אע"ג דלא הוי ד"א ולא אמרן אלא דלית ליה שם לווי אבל אית ליה שם לווי אע"ג דלא גבוה י' ואע"ג דלא הוי ד"א ע"כ. מ"מ נ"ל שכונתו היתה למה שכתבתי תחלה: