מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק א · הלכה יז
היו עדיו מתוכו וכו'. פ"ק דגיטין (דף ד') אמרינן לעולם ר"א הוא וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא (עליה) עדים בעי דאמר רבי אבא מודה (היה) ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול נראה דמגרע גרע היכא דאיכא עדים ולא חתמו לשמה וה"ה אם אחד מהם פסול גרע מהיכא דליכא עדים כלל. והרי"ף נראה דלא ס"ל האי סברא דכתב פ' המגרש מהא (נמי) שמעי' דלא בעי עדי מסירה היכא דאיכא עדי חתימה דהא רב הוא דאמר אם נשאת בעד אחד וכו' וכתב נמי וחזינן לגאון וכו' (ולא) נראים דברי גאון כדעת הרב דלדעת הרב פסול בלבד ואין הולד ממזר. וש"מ הר"ם והרי"ף ז"ל לא פליגי וחילוק יש בין עד אחד פסול ואחד כשר לכתב סופר ועד דבעבור העד הפסול הוה ליה כמזוייף ולדעת הגאון כתב סופר ועד נמי מזוייף: