מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כה · הלכה יא
האיש שנולדו בו מומין וכו'. משנה בפרק המדיר (כתובות דף ע"ו) האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא אמר רשב״ג בד״א במומין הקטנים אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא ובגמרא אלו הן מומין גדולין נסמית עינו ונקטעה ידו ונשברה רגלו ופסק ר״נ הלכה כדברי חכמים שאפילו במומים גדולים אין כופין אותו להוציא וכן פסקו בהלכות וכ״כ ז״ל. וכתב רבינו ואם לא רצתה תצא בלא כתובה כדין כל אשה מורדת, והוא מפני שהוא ז״ל סובר שכל אשה המורדת כופין הבעל להוציאה בלא כתובה כנזכר פי״ד וכבר כתבתי שם שאין דינו בכפיית הבעל נכון:
אבל אם נולד לו וכו'. במשנה שם ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחשת והבורסי בין שהן [כן] עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו ועל כולן א"ר מאיר אע"פ שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל וחכ"א מקבלת היא ע"כ חוץ ממוכה שחין מפני [שהיא] ממיקתו וקי"ל כחכמים שכל שהתנה עמה בפירוש אינה יכולה לחזור בה. וכתב הרשב"א ז"ל שאם לא התנה עמה בפירוש אע"פ שהיה כן קודם נישואין וידעה אפילו חכמים מודים שיכולה היא לומר איני יכולה לקבל ולא נחלקו ר"מ וחכמים אלא במתנה עמה בפירוש. ואין נראה כן דעת רבינו אלא כל שהיה כן קודם נישואין וידעה סברה וקיבלה וקצת נראה כן מן הסוגיא האמורה על משנת האיש שנולדו בו מומין וזהו שלא הזכיר רבינו אלא דין נולד לו ריח הפה וכו' שהוא בשהיה כן אחר נישואין אבל קודם לכן משמע דסברה וקיבלה וחכמים אפילו בלא התנה עמה פליגי זה נראה בדעת רבינו. ואמרו בגמרא מאי בעל פוליפוס א"ר יהודה אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח הפה ופסק רבינו כדברי שניהם וכן נזכרו בהלכות: