מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כד · הלכה כ
נשים שגנבו וכו'. שם אמר ר"י הני נשי דגנבי גנבי שריין לגברייהו וא"ל רבנן לר"י והא קא [חזינן] דממטיאן להו נהמא מחמת יראה [קא עבדן] והא קא חזינן דמשלחן להו גירי מחמת יראה [הוא] ודאי שבקינהו ואזלן מנפשייהו אסירן. ושם בגמ' אמרו עוד ת"ר שבויי מלכות הרי הן כשבויין גנובי ליסטות אינם כשבויין והתניא איפכא ותירצו מלכות אמלכות לא קשיא הא במלכות אחשורוש הא במלכות בן נצר ליסטות אליסטות לא קשיא הא בבן נצר הא בליסטים דעלמא ורבו בזה הפירושין ורבינו לא הזכיר מזה כלום אלא הא דר"י ודי בכך. וכתבו המפרשים ז"ל שכל שהיא אסורה לבעל מחמת מעשה כגון זו שכתב רבינו אם הניחום והלכו לליסטים מעצמן שאין הבעל חייב לפדותן ודבר ברור הוא והוכיחו כן מן התוספתא ואע"פ שבתחלה באת ביד לסטים זה באונס:
ודין השוגגת וכו'. זה פשוט ומתבאר בהרבה מקומות: