אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא

פרק יח · הלכה כח

הלכה כז

דין תוספת וכו'. בראש פרק אף על פי תנאי כתובה ככתובה דמי למאי נפקא מינה לתובעת ונאמרו בו פירושין הרבה ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש שכשם שמפסדת מזונותיה בתביעת העיקר אף על פי שלא גבאתו כך הניזונת מחמת תוספת אם תובעתו בב"ד כאילו גבאתו ומפסדת מזונות וקמ"ל שלא תאמר דעיקר כתובתה שהיא תנאי בית דין הוא דהויא תביעה כגבייה אבל תוספת דמדעתה יהיב לה הרי הוא כחוב דעלמא ולא תהא תביעה כגבייה ותזון עד שעת גוביינא וכך פירש הרמב"ן ז"ל שכך הוא דעת ההלכות ועיקר. ובהשגות א"א לא כך כתב הרב ז"ל וכו'. סובר הר"א ז"ל מ"ש בהלכות בדרך אחרת שלא כדעת הרמב"ן ז"ל ולדברי שניהם דינו של רבינו אמת.

ומה שכתב רבינו וכל המוכרת וכו'. שם מבואר בגמרא שהתוספת כעיקר הוא למוכרת ולמוחלת:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה