מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק יח · הלכה ו
מתה האלמנה וכו'. ראש פרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צ"ה:) ומעשה ידיה שלהם ואין חייבין בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה. ובפרק האשה שנפלו פי' בגמרא (דף פ"א) יורשי כתובתה בשומרת יבם שמתה ויורשי הבעל שהן יורשים כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל שלה חייבין בקבורתה כמו שיתבאר פרק כ"ב וסובר רבינו דכ"ש באלמנה דעלמא שלא נשבעה שאין יורשין שלה יורשין כלום כנזכר פרק י"ו שיורשי הבעל חייבין בקבורתה. אבל בהשגו' כתוב א"א דעתא קלישתא קא חזינא הכא וכו'. ובאמת שיש לחלק בין זו שדינה שיורשיה יורשין אותה אלא שלא נשבעה לההיא דשומרת יבם ואין בידי להכריע:
מעשה ידי האלמנה וכו'. במשנה (דף צ"ה) הנזכר בסמוך:
ויורש שאמר וכו'. זה פשוט שדין היורשין עמה כדין הבעל עם אשתו כנזכר פרק י"ב וכן משמע בגמרא ואמרו בירושלמי בפרק אלמנה ניזונת אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי במזונותי שומעין לה ע"כ. ודבר פשוט הוא שהמזונות לתקנתה נתקנו ואין כח ביתומים לעקרה אבל היא שאמרה אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לה וכן כתבו מן המפרשים ז"ל ואמרו שאפילו היתה מניקה יכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר ואע"פ שאינה רשאה לינשא תוך כ"ד חדש ללידת הולד כמו שנתבאר פרק י"א מהלכות גירושין וכן הסכים הרשב"א ז"ל: