מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק טז · הלכה יא
כשמשביעין ב"ד או היורשין את האלמנה וכו'. בגיטין פרק השולח משנה (דף ל"ד:) אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה התקין רבן גמליאל הזקן שתהיה נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה. ובגמרא א"ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעין אותה וקיימא לן כוותיה דרב יהודה דא"ל לרבי ירמיה ביראה אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד פי' או האי או האי אי זה שירצו יתומים אם שבועה חוץ לב"ד או נדר בב"ד וכן דעת רבינו וכן הסכימו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל ופירש"י ז"ל שהשבועה שהוא חוץ לב"ד הוא כעין היסת שלא בשם ושלא בנקיטת חפץ וכן דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל ודעת רבינו אין נראה כן שלא באר. וענין הנדר הוא שהיא אוסרת על עצמה לעולם אי זה דבר שירצו היתומים אם נפרעה מכתובתה כלום ומפורש בגמרא שהגרושה שלא נפרעה בחיי הבעל ובאת לגבות מן היורשין שמשביעין אותה בב"ד כדין כל הבא ליפרע מנכסי יתומים ורבינו לא הוצרך לבאר זה כיון שלא הזכיר אלא אלמנה ודע שנכסי צאן ברזל וכתובה שוין בזה שהרי אין כאן קל בכתובות מבשאר חובות: