מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ט · הלכה ח
האב שהיתה וכו'. משנה פרק האומר (דף ס"ד) המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל ובפרק האיש מקדש (קידושין דף נ"א) דקדקו הא קטנות בכלל תיובתא דרבא דאמר קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין ותי' הב״ע שאין שם אלא גדולה וקטנה ומאי בוגרות בוגרות דעלמא והקשו א״ה מאי למימרא ותירצו הכא ב״ע דשויתיה שליח ואפילו אמרה לי ליהוו קידושי לדידך לא שביק איניש מצוה דרמיא עלויה ועביד מצוה דלא רמיא עלויה ובכיוצא בזה הסוגיא שבפרק האומר ופסקוה המפרשים ז״ל ואע״פ שהוא אליבא דרבא דלית הלכתא כותיה מ״מ האי דינא קושטא היא לכ״ע ונראה לומר טעם לזה שאל״כ לא היו שונין סוגיא זו בפרק האומר אלא ודאי קושטא הוא לכ״ע שאפילו מינתה אותו בוגרת שליח אינה בכלל וכן עיקר אע״פ שלא נזכרת סוגיא זו בהלכות. ודע שיש מדקדקים ממה שאמרו לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה דה״ה למי שיש לו בנות קטנות ושידך אחת מהן לאחד ואחר זמן קיבל ממנו קידושין ואמר סתם בתך מקודשת לי מסתמא המשודכת קידש וכ״ש אם המשודכת במעמד החתן והאב שעליה נתכוונו והביא סעד לזה ג״כ ממה ששנינו בתוספתא שני אחין שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו מהן קידש וזה אינו יודע אי זו מהן קידש שתיהן אסורות מן הספק אם היו עסוקים בגדולה לגדול ובקטנה לקטן אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן. ויש דוחין ראיה זו דהתם כל אחד קידש אחת ידועה ועכשיו לא ידע אי זו מהן קידש זה ואי זו קידש זה ולפיכך אומרין כיון שעסוקין בגדולה לגדול חזקה כשקידש לא קידש אלא היא אבל כאן שבשעת הקידושין אמר בתך מקודשת לי סתם י״ל שאין הולכין אחר אומדן דעתם. וכן העלו בבית דינו של רבינו יעקב ז״ל הלכה למעשה שאפילו היתה אחת מהן משודכת והיו עסוקין בה כולן צריכות גט וכ״כ הרמב״ן והרשב״א ז״ל להחמיר:
מי שיש לו וכו' וכן אם קידש וכו'. שתיהן במשנה (קידושין ס"ד) מחלוקת ר"מ ור' יוסי ופסק רבינו כר"י דנמוקו עמו וכן מבואר בהלכות: