מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ד · הלכה ו
המקדש בע"א וכו'. מסקנא דגמרא פרק האומר לחבירו (שם ס"ה:):
המקדש בפסולי עדות וכו'. דין הפסולי עדות מן התורה פשוט הוא ומבואר בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף כ"ו) שהפסולין אינן כשרין לעדות אשה לא לעיולי ולא לאפוקי ודין הפסולי עדות מדבריהם מבואר בדברי קצת הגאונים ז״ל שדנין בהן להחמיר והוו דינן כקידושי ספק כמ״ש רבינו ודין קידושי ספק כתבו כאן רבינו ועוד יש להוסיף שאם עמד אחר וקידשה הרי היא מקודשת לשני מספק וצריכה גט משניהם או מגרש ראשון ונושא שני אבל לגרש שני ולכנוס ראשון לא שמא יאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לאחר דומה לדין המבואר פ״ט יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני. ודע שבפסולי עדות יש מחלוקת בין המפרשים ז״ל אי אלו הן מדברי תורה ואי אלו מדברי סופרים שקצת מן הגאונים סוברין שכל אותן שהן נלמדין מן המדרש כקרובי האם הם מדברי סופרים וכ״כ רבינו פי״ג מהלכות עדות והוא ג״כ מהשרש הב' שהניח בספר המצות כמו שכתבתי פ״א וכבר חלקו עליהם ז״ל ואמרו שכל הבאים מן המדרש הן מן התורה בין קרובי האם בין קרובי האב וזה דעת הרמב״ן ז״ל והרשב״א ז״ל: