מגיד משנה על משנה תורה, הלכות אישות· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ב · הלכה יב
הגיע לשנת עשרים וכו'. וכבר הזכרתי שהמפרשים ז"ל סוברים שנת עשרים שנכנס בה שלשים יום. ומ"ש רבינו עד שיולדו לו כל סימני סריס הוא מן הסוגיא שהזכרתי היכא דהביא שתי שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו כלם. והר"א ז"ל כתב בהשגות א"א ולא אפילו נולדו בו השאר (כולם) שהרי חסר סימן זה שהוא גדול מכולם ע"כ והוא מפרש כ"ע לא פליגי דעד שיהו כולם וא"א שהרי חסר מהם סימן גדול זה הילכך אינו נדון כסריס בשום צד כי פליגי בשלא הביא דר"י סבר באחד מהם והרי יש לו שזהו סימן אחד מהם ורב הונא סבר בעינן כולהו. ולפי שיטה זו יש לתמוה לר"י דקי"ל כוותיה וכמ"ש הוא ז"ל למעלה למה הוזכרו שאר סימנים והלא אינן מעלין ולא מורידין שהכל תלוי בהבאת שתי שערות בזקן. ודברי רבינו עיקר: