מגיד משנה על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ו · הלכה ו
כל שבעת הימים וכו'. ז"ש רבינו שכל ימי האשה מהתחלת הוסת עד יום המיתה מונה שבעה וי"א בין תראה בין לא תראה והלידה מפסקת ווסת אחר ג"כ משנה הסדר ומתחלת מהשני וקצת סוגייאות הגמרא כפשטן מורות כן. אבל הרמב"ן ז"ל בירר בראיות ברורות שדין התורה בספירות הנדות והזיבה כך הוא האשה שראתה דם תחלה יושבת שבעה לנדתה ראתה יום שמיני נעשית זבה קטנה ושומרת יום כנגד יום ראתה ביום תשיעי שומרת יום עשירי ראתה בו ביום הרי זו זבה גדולה וצריכה שבעה נקיים משעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור שבעה נקיים כיצד הרי שראתה שלשה ימים בסוף י"א ושפעה וראתה גם ביום הד' שהוא מן הימים הראויים לנדה אפילו התחילה למנות נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסותרת ולכשתשלים שבעה נקיים ותראה תחזור לתחלת ימי נדה ראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי"א משתראה ביום י"ט לראייתה הרי היא נדה כבתחלה לא ראתה עד כ"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא הרי זו תחלה נדה אין זיבה אלא בי"א שסמוכין לז' שראתה בהן נדות והזהר במנין זה שכבר טעה בו מגדולי המחברים עכ"ל. ועכשיו אין לנו מפנים אלו כמו שיתבאר פי"א וע"כ לא אאריך בזה: