מגדל עוז על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ד · הלכה ג
אם היה הרב מלמד עד משיב לשואל ולא יגביה הרב עד מקול הרב. פרק שלשה שאכלו (דף מ"ה) :
אין המתורגמן רשאי וכו' אלא אם כן היה אביו או רבו: השיב עליו הראב"ד ז"ל דבר זה חדש והוא רב שעמד תורגמן לר' שילא ושנה והוסיף מפני שהיה גדול ממנו עכ"ל: ואני אומר אמת הוא כי הוא חדוש וישר הוא וכדבריו של ר"מ ז"ל פ"ק דקדושין (דף ל"א) דגרסינן בשמעתין דכבוד אב ואם ת"ר חכם משנה שם אביו ושם רבו תורגמן אינו משנה שם אביו ולא שם רבו ושיילינן אבוה דמאן אילימא אבוה דתורגמן אטו תורגמן לאו בר חיובא הוא ופרקינן אמר רבה בר רב הונא לא שם אביו של חכם ושם רבו של חכם כי הא דמר בר רב אשי הוה יתיב בפירקא איהו אמר אבא מרי ואמורא אמר רבנא אשי ע"כ. ולכך גמר ר"מ ז"ל בפסק הזה שהתורגמן אומר רבנא פלוני והוסיף לפרש אע"פ שלא הזכיר שמו שאסור לקרות לאביו או לרבו בשמו עכ"ל. וזה מפורש פרק חלק (דף צ"ט) מדכתיב כי דבר ה' בזה. מעתה ראה גם אתה לשון הברייתא שנשנית בלשון משנה לאשמועינן זה החדוש כי בזה יכול לשנות לא לד"א. ומה שהקשה ראב"ד ז"ל מעובדא דרבי שילא אדרבא סיוע הוא לר"ם ז"ל דדוקא משום שהיה גדול הא לאו הכי לא מצי לשנויי מידי אחריתי. וגם בדעתי כי הרב ז"ל לא לתפוס על ר"מ ז"ל כתב כן אלא כלומר דבר פשוט הוא כמו המקרה שהכל יודעים אותו ממעשה דיומא ועשאוה חדוש. וא"ת א"כ למה לא חילק ר"מ ז"ל בין תורגמן חשוב לאחר, אומר אני כי סתם תורגמן הוא אמורא וכדמשמע בההיא דקדושין שהבאתי והוא קטן מן החכם הדורש כדמשמע בכוליה תלמודא ובשמעתין דמיני ומיניה יתקלס עילאה בסוף סוטה ומעשה דר' שילא אקראי בעלמא הוה ולפי שעה ולא תורגמן קבוע, ור"מ ז"ל לא כתב אלא ההלכות הנוהגות הקבועות ולכך קראו משנה תורה ושמור כלל זה ויועילך לכל החבור הזה וכשתדקדק בדבריו תמצאנו כד"ן: