מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק א
הלכה א
האומר לשלוחו כו' עד בכל שהו חוזר. אלו ההלכות פ"ב דקידושין (דף מ"א ומ"ב) ובגיטין פרק השולח (דף ל"א) ובכתובות פרק אלמנה ניזונית (דף צ"ח וצ"ט):
הלכה ג
נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וכו' לפיכך אם התנה עליו וכו' עד כפי התנאי: כתב הראב"ד ז"ל באמת כך הוא דרך הגמ' וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו מפורשת כן סוף ב"ב והקושיא של הראב"ד לא על ר"מ ז"ל היא אלא על הגמרא והשתא מיהא שפיר תירצה וכן משמע קצת מלשון ר"י אלפס ז"ל שהביא בהלכות:
הלכה ד
האומר לשלוחו מכור לי כו' עד תרעומות. בכתובות פרק אלמנה ניזונת:
נתן לו מעות כו' עד לבעל המעות. בב"ק בפרק הגוזל עצים (דף ק"ב):
היה השער קצוב עד הכל לבעל המעות. בכתובות פרק אלמנה ניזונת (דף צ"ח):
הלכה ו
מי שהיה חייב לחבירו וכו' עד חייב לשלם. ר"י אלפס ז"ל כתב כן בהלכות פרק הכותב (דף פ"ה):
וכן אם היה החוב בשטר עד ולא לעוות. בכתובות פרק הכותב:
הלכה ז
השולח ממון שבידו עד שליחותו. פרק האיש מקדש וכתבו ר"י אלפס ז"ל בהלכות פרק הכותב:
וכן אם מתו השלוחים עד וכן כל כיוצא בזה. פרק האיש מקדש:
הלכה ח
ראובן ששלח כתב לשמעון כו' עד סוף הפרק. פרק הגוזל קמא (דף ק"ב ק"ג וק"ד):