מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שכנים· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה טז
כמה גובה וכו' עד י' טפחים: כתב הראב"ד ז"ל זה שיבוש גדול אלא כותל ארבע אמות עכ"ל: ואני אומר תמה אני אם יצא דבר זה מפי הראב"ד ז"ל כי דברי ר"ם ז"ל תלמוד ערוך פ"ק דבתרא גמרא מתניתין דסמך לו כותל אחר דגרסינן א"ר נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות אבל בין גג לגג לא ור"נ דידיה אמר אינו זקוק לארבע אמות אבל זקוק הוא למחיצת עשרה ושיילינן למאי ושקלינן וטרינן ואסיקנא לעולם להיות נתפס עליו כגנב ובעשרה לא מצי משתמיט ליה בציר מעשרה מצי משתמיט ליה ומצי אמר מצורי קא ממצרנא ע"כ ובמתניתא נמי תנן כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות כו' אלמא כותל חצר או בית בעינן ארבע אמות אבל בגג בעינן עשרה דומיא דבין גג לגג אליבא דרב נחמן דקי"ל הלכתא כוותיה דהא לא אתיא מחיצה אלא להיות נתפס עליו כגנב דאי להיזק ראיה במסיפס בעלמא סגי כדקאמר תלמודא להדיא בהאי סוגיא דשמעתין ולגבי גינה תנן וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו ושקלינן וטרינן עלה בגמרא ואסקה רבא ה"ק וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי ואין מחייבין אותו ע"כ וכן הלכה והשתא א"ש כל חדא וחדא כדינה בית וחצר אפילו בסתם בעינן ארבע אמות וסתם גינה או אפילו במקום שנהגו בעינן י' להיות נתפס עליו כגנב ובבקעה אין מחייבין אותו כלל אלא א"כ נהגו אבל אם רצה כונס לתוך שלו ובונה אבל ד' אמות בגינה וכ"ש בבקעה היכא רמיזא בכוליה תלמודא וכן כתב ר"מ ז"ל בזה הפרק כמו שאבאר בע"ה לכן אמרתי כי דבר זה לא יצא מפי הראב"ד ז"ל אלא אחד מן המתחילין כתבו: שוב מצאתי לחכמי לוני"ל ז"ל שאלוהו לר"מ ז"ל והשיבם וז"ל בספר קניין נמצא כתוב בו שבין גינה לגינה סגי בעשרה טפחים ובתחלת ב"ב משמע דיותר פשיטא לן בגינה דהיזק ראיה שמיה היזק מבחצר וא"כ אמאי לא צריך ארבע אמות יורנו מורנו גאוננו כי צמאים אנחנו לתשובתו כאיל תערוג על אפיקי מים: תשובה זאת השאלה לא היתה לאנשים גדולים כמוכם לשאול אותה וכי לא שאני בין היזק ראיה שהוא היזק גדול ודאי שיראה אדם חבירו בעת שהוא עומד ויושב ועושה צרכיו ובין היזק ראיה שיראה קמת חבירו משום עינא בישא שאלו דברי חסידות הם שלא יעיין בו בעין רעה ואותו השינוי שינויא בעלמא הוא ואינו אליבא דהילכתא דעיקר היזק ראיה בחצר מקום שבני אדם דרין אבל בגגות של חצירות א"צ ארבע אמות לפי שאין דרך בני אדם לדור בגגות אלא במחיצת עשרה טפחים סגיא כי היכי דיהא נתפס עליו כגנב ק"ו לגנות שאין דרך בני אדם לדור שם ואם מאותו ענין של עינא בישא אפילו בבקעה היינו מחייבין אותו לגדור שעיקר קמתו של חבירו בבקעה הוא וכבר נתברר שאין מחייבין אותו בבקעה לגדור כלל לא בד' אמות ולא בעשרה טפחים ולעולם אין חוששין להיזק ראיה אלא משום בני אדם ובמקומות הקבוצין כחצירות ואותן הדברים שנאמרו שם בגינה שינויי בעלמא נינהו וזה דבר ברור וא"צ להאריך ע"כ לשון תשובתו, אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי ואשרי שזכיתי להסכמתו וראייתו ודעתו:
אבל בבקעה א"צ להבדיל כו' עד והאבנים של שניהם. פ"ק דבתרא: