מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שכנים· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה ח
בית שאין בו ד' על ד' עד חולקין: כתב הראב"ד ז"ל נראה מדבריו שאין לו חלק בחצר כלל וכו': ואני אומר זה הלשון מצאתי בהשגות ודע כי עיקר זאת ההלכה ריש מסכת סוכה דגרסינן מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה כו' עד ואין האחין והשותפין חולקין בו ושקלינן וטרינן לפרשה ואסיקנא אימא לית ליה דין חלוקה בחצר דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה ורב חסדא אמר נותן לכל אחד ואחד ד' אמות והשאר חולקין בשוה וה"מ בבית דלמיהוי קאי יהבינן ליה אבל האי דלמסתר קאי לא יהבינן ליה ע"כ וקי"ל כרב הונא דרב הוא לגביה דרב חסדא וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות דב"ב פ"ק וזה היה דעתו של ר"מ ז"ל בפסק זה ומ"ש הראב"ד ז"ל דא"כ היה לו לכתוב כו' כל זה נתגלגל בט"ס שהחליף ד' במ"ם במלת עד שכתב וד' אמות לזה עד פתח הבית חולקין והסופר כתב עם וכן מצאתיו עד בספר המוגה בחתימת ידו של ר"מ ז"ל ובזה נתיישב לשונו הצח והקצר כפי ההלכה בפשיטות ומושכל ראשון אבל למנוע ממנו כניסה ויציאה ומה שצריך להשתמש כנגד פתחו לפי מה שהוא מאן דכר שמיה ובזה עלה דעת ר"מ ז"ל על נכון:
והזבל שבחצר וכו' עד כמו שביארנו. פ"ק דבתרא (דף י"א) הן ההלכות האלו והביאור פ"ה דהלכות מכירה:
אבל אם קנו מידם עד לחזור בחבירו. פ"ק דבתרא (דף י"ג ע"ב):