מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק י · הלכה ד
נתן צמר לצבע וכו' נתן עצים לחרש כו' ואם ההוצאה יתירה וכו' אמר בעל הכלי כו' עד אין שומעין לו: כתב הראב"ד ז"ל אין לזה טעם עכ"ל: ואני אומר מצאתי לו טעם בירושלמי פרק הגוזל עצים אשר שם נשנית עיקרה דמייתי עלה סתמא דתלמודא ההיא דהיורד לשדה חבירו ונטעה שלא ברשות כו' עד בקש ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו ואע"ג דרבי יהושע בן לוי אמר טעמא משום ישוב הארץ סתמא דתלמודא הכי איתא בלא טעמא ומינה לכל דדמי לה ועוד דאמרינן בעלמא האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו דוק מינה הא לאו כגון זו אין שומעין לו ועוד דהא פלוגתא דר"מ ור"י היא פרק הגוזל עצים ונשנית ג"כ פרק השוכר את האומנין ומייתי לה פ"ק דע"ז וקיימא לן הלכה כר' יהודה דאמר ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה כו' ואילו היינו שומעין ממנו באומרו יתן לי דמי צמרי או דמי עצי א"כ עבדינן כר"מ דאמר נותן לו דמי צמרו ולית הלכתא כוותיה אלא כר"י וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ונמצאו דברי ר"מ ז"ל נכונים:
שאין האומן קונה בשבח כלי שעשה. פרק הגוזל עצים: