מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ו · הלכה ה
הזבל שבחצר הרי הוא של שוכר עד אחר המנהג: בד"א כשהיו הבהמות כו' עד שכורה ביד אחרים: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור שהרי בגמרא העמידוה בחצר דמשכיר ושוורים דאתו מעלמא פירוש חצר דמשכיר דלא אגירא לשוכר (מכלל) דאי אגירא ליה וכו': ואני אומר תמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל ובהדיא פריך תלמודא סוף פרק השואל אמתניתין דקתני והזבל של בעל הבית במאי עסקינן אילימא בחצר דאגירא ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעל הבית אלמא מדקא מתמה תלמודא בהכי דקים ליה דהכי הלכתא והיינו כתחלת זה הפסק בד"א בשהיו הבהמות של שוכר ואסיקנא לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא וקמו ביה מסייע ליה לר' יוסי בר חנינא דאמר ר"י בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו פירוש ובהכי מיירי מתניתין דהזבל של בעל הבית והוא סוף זה הפסק שכתב ואם הבהמות של אחרים כו' וזה פשוט אלא מן המתהדרים אמרוה וכתבוה בשם הראב"ד ז"ל: