מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ה
הלכה א
השוכר את הבהמה וחלתה וכו' בד"א בששכרו לשאת עליה משא וכו' עד אלא תרעומות: כתב הראב"ד ז"ל אנשתטית קאי עכ"ל: ואני אומר עיקר אלו ההלכות במציעא פרק השוכר את האומנין ופירוש זה סברא היא ואנו אין לנו כן כי מה לי נשתטית מה לי חלתה או נלקחה לעבודת המלך מאחר שצריכין לפרק ולטעון דינן שוה בכלי זכוכית כשיטת התלמוד וכמ"ש ר"מ ז"ל לפנינו בסמוך:
שכרה למשא הואיל ואמר לו וכו' עד ומניח לו נבלתו: כתב הראב"ד ז"ל אין לזה שרש וענף וכו': ואני אומר גברא רבה דדאיק וגמיר שמעתא מפומיה דרביה אמרינן לשון ההלכות הטעתו וכי על לשון הספר סמך והלא מפי רבו שמע וגם לשון התוספתא ולא לשון המחבר ועוד דהא עיקר הני פסקי פרק האומנין הוא ותלמודא קאמר להדיא לרכוב שנו ואמר רב פפא כלי זכוכית כלרכוב דמי אלמא רכיבה וכלי זכוכית לבד ושאר משא לחוד וזה פשוט בעיני ולבי אומר לי כי השגה זו לא כתבה הראב"ד ז"ל:
הלכה ג
השוכר את הספינה וכו' עד חולקין השכר. פרק השוכר את האומנין (דף ע"ט ע"א) :
הלכה ד
השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך וכו' עד עליו תרעומות: כתב הראב"ד ז"ל לפי הגמרא בזה טענת ממון יש לו עליו עכ"ל: ואני אומר עיקר זאת ההלכה במציעא פרק השוכר את האומנין ומ"ש הראב"ד ז"ל אני איני רוצה להיות עובר על דעתו וכל שכן כשהוא בעצמו אומרו לפי הגמרא מכלל דלפי הפסק אינו:
וכן אם מכר כל הסחורה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. במציעא פרק השוכר את האומנין:
הלכה ה
מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב וכו' עד ולא יראה לי שדין זה אמת: כתב הראב"ד ז"ל יש בדורנו אומרים כן שיש בני אדם שמחריבין הבית בדירתם עכ"ל: ואני אומר מה לי דורות ראשונים ומה לי דורות אחרונים אין הם אלא סברות ודעות:
הלכה ו
בית זה עד מדעת שניהם. במציעא פרק השואל (דף ק"ג:) :
הלכה ח
המשכיר עלייה סתם כו' עד סוף הפרק. במציעא פרק הבית והעלייה (דף קי"ו וקי"ז) :