מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שכירות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ג
הלכה א
שומר שטען כו' עד ואם נשברה בידו משלם הכל: כתב הראב"ד ז"ל הוא נותן את הפשיעה וכו': ואני אומר עיקר אלו ההלכות כולן במציעא פרק השוכר את האומנין ומחלוקת זה שכתב הראב"ד ז"ל בטעם הנתקל אין נ"ל כי דעת ר"מ ז"ל מפני הכובד הוא וכמו שפירש בלשונו שהעתקתי ואנחנו כטעמו קבלנו ועל דעתו עמדנו:
הלכה ג
הסבל ששיבר חבית של יין לחנוני וכו' החזיר לו בשאר הימים עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל לא נהיר וכו': ואני אומר עד כמה כי רוכלא ליחשיב וליזיל דרך ר"מ ז"ל גם בזה עיקר ההלכות כדבריו פרק השואל ומ"ש הראב"ד ז"ל ביאור הוא וסברות מתוקות לפי מנהג מקומות ור"מ ז"ל אין לו עסק בזה החיבור בסברא רק לקצר סדר הגמרא בשפה ברורה:
הלכה ד
רועה שבאו זאבים עד למקום הבהמה. פרק השוכר את הפועלים (דף צ"ג) :
הלכה ו
רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה וכו' עד ה"ז פושע וחייב: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה צריך פירוש וכו': ואני אומר יישר כחו שהוסיף לפרש על פירוש כדי דמיהן שכתב ר"מ ז"ל כפי ההלכה פרק השוכר את הפועלים וכן כתב הר"ם ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל:
הלכה ז
רועה שטען שהצלתי כו' עד כדין כל הנשבעין ונוטלין. זה מוסכם כשאר דיני התלמוד התלוים בטענות מן הראשונים נ"ע:
הלכה ח
רועה שהניח עדרו כו' עד סוף הפרק. פרק השוכר את הפועלים ופרק המפקיד: