מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק כז · הלכה יא
מי שיצא חוץ וכו' עד כמו שאמרנו. פ' מי שהוציאוהו (דף מ"ג מ"ד):
כתב הראב"ד ז"ל זה המחבר בכל מ"ש וכו' וכשבירר לו לצד החיצון עכ"ל: ואני אומר קושיא זו כבר נתחבטו בה הרבה מן הראשונים עד שנחלקו הר"ז הלוי בעיקר הפסק ובטעמיה עם ר"י אלפס והשיב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כנגדו ונגד הראב"ד ז"ל ואין צורך להעתיק כאן דעותם אבל אברר דעת ר"מ ז"ל והראב"ד ז"ל שכנגדו שחולק עליו כאשר היתה מגמתי מתחילה בחבור זה. ואומר תחלה כי ר"מ ז"ל הועיל לנו הרבה במה שכתב וכלל וסמך מי שהחשיך עם מי שיצא כדרך המשנה וסמיכותה שלהי פ' מי שהוציאוהו דתנן מי שיצא חוץ לתחום אמה אחת לא יכנס ר"א אומר שתים יכנס שלשה לא יכנס מי שהחשיך לו חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ר"ש אומר אפילו ט"ו אמה יכנס וכו' ופירש"י ז"ל שיצא במזיד ומדעת שלא לשם מצוה ואפ"ה היה סבור ר"א שתים יכנס משום הבלעת תחומין כדאמרן בפירקין דר"א לטעמיה דאמר והוא באמצען עכ"ל. וזהו במתניתין דלעיל בפירקין דתנן מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה לו יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר"י בן נורי וחכ"א אין לו אלא ארבע אמות ר' אליעזר אומר והוא באמצען ר"י אומר לכל רוח שירצה. ופירש"י ז"ל באמצען של ד' אמות כלומר שתי אמות יש לו לכל צידיו עכ"ל. ומה דאזיל לטעמיה הוא בשמעתין דהבלעת תחומין גמרא מתניתין דמי שיצא ברשות וכיון יפה וכן פירש ר"מ ז"ל בפירוש המשניות שלו ופסק שם שאין הלכה לא כר"א ולא כר"ש וכן פסק ר"י אלפס ז"ל הלכה כת"ק וכן פסקו רבותינו בעלי התוס' והר"ם ז"ל מקוצי ובשם ר"י הזקן והוסיפו בזה טעמים גבי עובדא דר' נחמיה בריה דרב חנילאי דמשכה ליה שמעתא וכו' גמרא מתניתין דפעם אחת לא נכנסו לנמל וכו' ובזה נסתלקו טענות הראב"ד ז"ל ועל כן נזהר ר"מ ז"ל לכתוב כל דין ודין בפ"ע בפרק הזה וסמך כל אחד לכיוצא בו ומעשה דרב נחמיה פי"ו דהלכות אלו. אך הראב"ד ז"ל הפליג דרכו ופסק כר"א ממעשה דר' נחמיה בריה דרב חנילאי דמסיק לה תלמודא בדלא מלו גברי ואליבא דר' אליעזר מיבעיא ליה דיקא נמי דקאמר ויכנס ש"מ וכתב ז"ל דמהא שמעינן דהלכה כר"א דהבלעת תחומין מלתא היא והלכך לדידן דק"ל כר"י דקאמר יש לו ד' אמות לכל רוח שירצה אפילו יצא שלש אמות והוא עומד ברביעית הרי זה נכנס ואינו חושש עכ"ל ובזה הדרך היתה השגתו זאת, ומורי הרשב"א ז"ל יישר דבריו בשמועה ובסוף פרק מי שהוציאוהו אמנם הר"ז הלוי ז"ל חלק על זה ועמד בשיטת ר"מ ז"ל וחביריו ז"ל ואמר דשאני מעשה דרב נחמיה דמתוך אונסו יצא דמשכיה שמעתתיה ומש"ה אקילו גביה לאורויי כדר"א בדלא מלו גברי אבל בלא אונסא לא סמכינן אדר"א דהא בשמעתין דהבלעת תחומין א"ל רב חנן בר רבא לאביי ומדר"א קא מותבת ליה למר אלמא לא סמכינן עליה וגם הרמב"ן ז"ל עמד בשיטה זו ואמר דההיא אוקמתא דדיקא נמי וכו' הא אידחיא ליה מדאותביה ר"נ בר יצחק לרבא וטענות רבות ודברים אלו ברורים בעיני הרבה וכמו שדקדק בקצרה ובלשון ברורה רש"י ז"ל דהא בסוף שמעתין דהבלעה כי א"ל רב חנן בר רבא לאביי ומדר"א קא מותבת ליה למר א"ל אין דשמיע לי מיניה דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מודה ליה כלומר ומי שיצא ברשות ב"ד דמתניתין זו היינו לדבר מצוה וממילא דמתני' דסוף פ' דמי שיצא לאו לדבר מצוה ולא באונס יצא ועוד דהא דר"א יחיד הוא לגבי חכמים אפילו תימא מאן חכמים בר פלוגתיה מ"מ הא סתמיה תלמודא ועוד דהא ר"א שמותי הוא ואפילו לפי הגירסא שכתוב בהן ר' אלעזר ויהיה ר"א בן שמוע שהוא תנא מ"מ לא שבקינן כל הני טעמי ודחקינן בהכי:
היתה רגלו אחת וכו' עד יכנס. סוף פ' מי שהוציאוהו:
כתב הראב"ד ז"ל איכא מ"ד כיון דקם ליה כיחידאה ה"ז לא יכנס עכ"ל: ואני אומר אני רואה ה"ט דקם ליה כיחידאה אלא בפירוש טעמיה דר"א בשילהי פ' דמי שהוציאוהו אלא ברגלו אחת מימרא דרבי חנינא היא התם ובתרי לישני איתמרא והוא פסק כאיכא דאמרי וכפי שיטת ר"י אלפס ז"ל והגאון ז"ל ורוב המפרשים גם בזה גם בכל התלמוד ואי איכא למאן דפסק כלישנא קמא וכדעת ר"ת ז"ל בכל התלמוד שהיה אומר כי כל איכא דאמרי טפל ללישנא קמא אין השגה בזה: