מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק כו · הלכה יג
כל דבר מטונף עד ויתלכלך בהן. פ' כל כתבי הקדש (דף קכ"א) וסוף פרק נוטל ופרק משילין (דף ל"ו):
רוק שעל גבי קרקע דורסו לפי תומו והולך. פרק כל כתבי הקדש:
ומטלטלין כנונא מפני עפרו וכו'. פרק שני דביצה ופרק כירה (דף מ"ז):
כתב הראב"ד ז"ל אינו תופס דרך הגמרא כלל וכו' מותר לטלטלו עכ"ל: ואני אומר הריני מכריע וכל אחד משניהם תפס דרך הגמרא אלא שהסברות חלוקות כל אחד ואחד אמר כלשון רבו ועל כן הבן ויתכן תחלה שתעיין בגמרא ותראה כי פירש"י והראב"ד ז"ל שוין וביאור דברי ר"מ ז"ל דגרסינן בסוף פרק כירה אמר רבי זירא א"ר אסי א"ר יוחנן אמר רבי מרינוס ויס"ג רומנוס התיר רבי לטלטל מחתה באפרה כלומר מחתה שנותן בה לבונה להתעשן ולהריח ריח טוב בו ואקשי ליה ר' זירא ממתניתין לרב אסי דנוטל אדם את בנו וכו' ופרקה דאית בה קרטין כלומר שיש באותה מחתה שיורי לבונה קטנים כעין קרטין שיש בהן צורה ואתמר על זה אביי אמר קרטין בי רבי מי חשיבי כלומר שהיה עשיר גדול מופלג ולא היו חוששין מדבר מועט כזה ולא היה ראוי להתיר טלטול המחתה בעבורן אלא אמר אביי מידי דהוה אגרף של רעי כלומר אלא ודאי לא התירו לטלטלו אלא מפני שהיה מאוס בעיניהם כמו גרף של רעי ותמה רבא על תירוץ זה של אביי ואמר שתי תשובות בדבר חדא דגרף של רעי מאיס כלומר מפני הצואה שבו והאי לא מאיס כלומר והמחתה הזאת של לבונה אינו מאוס אדרבה ריחו טוב ועוד גרף של רעי מיגלי והאי מכסי אלא אמר רבא במחתה כזו של שיורי קרטי לבונה אין לנו להתיר טלטולו שהרי הוקצה אלא ודאי אם יש לך לדמות לגרף של רעי ולהתיר טלטולו זהו מותר דכי הוינן בי רב נחמן הוינן מטלטלינן כנונא אגב קטמיה כלומר מפני שהעפר היה מאוס בעיניו להשגיח בו וגם שהוא מתפזר ומטנף הבגדים והפנים והידים ודומה לגרף של רעי ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים שאסור לטלטלן בפני עצמן ואותבינן עלה מהא ושוין שאם יש בה שברי פתילות שאסור לטלטלה כלומר ומה לי שברי עצים ומה לי שברי פתילות ופריק אביי בגלילא שנו. עתה ראה גם ראה כי אביי תירץ אליבא דרבא מכלל ששניהם שוין בדין כנונא ומטעמיה דאביי דהוה ליה כגרף של רעי דאל"כ מאי הוה ליה לאביי למשכוני נפשיה אדרבא ועוד דהא שתי תשובות של רבא שהשיב על מחתה לא שייכי על כנונא שהרי כנונא מגולה הוא שמדליקין עליו האש של עצים לפני הגדולים וגם מאוס הוא כמו שפירשתי ולכך הוקבעה הלכה של כנונא ולא של מחתה וגם ר"מ ז"ל לכך דקדק בלשונו כלשון הגמרא ולא רצה לפרשו בלשון אחר מבורר לרוב העם כדי שלא יתחלף להם במחתה או בכלי אחר ולגלות שדעתו לפרש סוגייתנו כמו שפירשתיה לדעתו:
ואין עושין וכו' עד מוציאין אותו בשבת. פרק כל כתבי ופרק כירה ופ"ב דביצה: