מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק טו · הלכה א
עומד אדם ברה"ר עד ברשות אחרת. פרק המוצא תפילין (דף צ"ח):
כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה ובגמרא מסייע ליה לרבא וכו' שהן דומין למשנתנו זו עכ"ל: ואני אומר תמהתי שפה קדוש של הראב"ד ז"ל יאמר דבר זה אא"כ היה ספרו משובש והנני כותב גירסת הספר למען תשכיל. פ' בתרא דעירובין תנן עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י ועומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות, ולפי הספרים שמהפכין הבבות ה"פ הא דקתני ובלבד שאדם עומד בבית או על הגג ושוחה ונוטל ברה"ר כאן ומניחו כאן ובלבד שלא יוציאנו מארבע אמות ממקום שהיה מונח בו ואשמעינן מתניתין דלא גזרינן שמא יכניסנו אצלו וכן פירש"י ז"ל ודייקינן לאתמוהי בגמ' הא הוציא חייב לימא מסייע ליה לרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו חייב ודחינן מי קתני חייב דילמא הא הוציא פטור אבל אסור איכא דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור לימא תיהוי תיובתיה דרבא דאמר רבא המעביר חפץ וכו' ודחינן מי קתני פטור אבל אסור דילמא הא הוציא חייב חטאת ע"כ: הנה עיניך רואות כי ללשון ראשון בלשון בעיא קאמר לימא מסייע ליה ואפ"ה דחי לה ולא מסייע ליה וללשון שני בעי לאותובי ודחי ליה בלשון דילמא הילכך זיל הכא דחי ליה וזיל הכא דחי ליה ולא גמרינן מינה סיוע כלל, וא"כ איך פה קדוש יאמר מסייע מזה לרבא אם לא היה שום שבוש בספרו וגם ח"ו כי פה קדוש יאמר זה השבוש דאדרבה בכולי תלמודא קיי"ל כאיכא דאמרי לדעת רוב הגאונים והמפרשים ז"ל ואיהו פסיק כלישנא בתרא מתרי טעמי חדא דלשון דילמא דחיה בעלמא הוא ועוד שא"כ לא היה הפרש בין עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ובין עומד ומטלטל ברה"ר עצמו, וגם ראיתי ר"י אלפס ז"ל משמיט כל הסוגיא הזאת להשמיענו שאין למדין ממנה אלא כלשון המשנה ופשוטה דקתני ובלבד דמשמע איסורא דוקא אבל חיובא ליכא ובכך עלו דברי ר"מ ז"ל, וכן פסק ר"י הזקן ור"מ מקוצי ז"ל וגם בעל המאור לא הקפיד בהשמטתו זאת מכלל שהוא מסכים כדבריו כד"ן:
וכן עומד עד צוארו ארוך. פ' בתרא דעירובין (דף צ"ח):