אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק ו · הלכה כד

הלכה כב

פירות שיצאו עד מוצאי שבת. ריש פ' מי שהוציאוהו (דף מ"א) :
כתב הראב"ד ז"ל דדוקא וכו' והכי אסקה ר"פ בעירובין עכ"ל: ואני אומר כי דברי הראב"ד ז"ל לפי שראה ריש פרק מי שהוציאוהו לר"פ פירות שיצאו מחוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מ"ט אנוסין נינהו, ופירש"י ז"ל דביו"ט קא מיירי. ויפה פירש משום דלא אתעביד בהו מלאכה דאורייתא דאי בשבת ודאי אסורין אם הביאן דרך רה"ר ואפילו העבירן ד' אמות ברה"ר וכ"כ מורה הרשב"א ז"ל גרסי' עלה איתיביה רב יוסף בר שמעיה לר"פ רבי נחמיה וראב"י אומרים לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין בשוגג אין במזיד לא ומהדרינן תנאי היא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו רבי נחמיה אומר במקומן יאכלו שלא במקומן לא יאכלו ושקלינן וטרינן לברורי מאי במקומם אילימא במזיד והא עלה קתני ר' נחמיה וראב"י אומר לעולם אסורין כו' עד דאסקה בחסורי מחסרא כו' לאוקומה כתנאי ובמזיד ותיקום דר"פ כת"ק ודחינן לא במזיד במקומן כ"ע לא פליגי דאסור והכא בשוגג שלא במקומן קא מיפלגי כו' דר"פ לימא כתנאי ומהדרינן והא מדקתני סיפא ר' נחמיה וראב"י אומר לעולם כו' שוגגין אין במזיד לא מכלל דת"ק סבר במזיד נמי שרי ש"מ אלמא תנאי היא במזיד וקאי ר"פ כת"ק ופירש"י ז"ל האי ברייתא בשבת ופירוש שלא במקומן חוץ לתחום ומקומן תוך התחום דומיא דלא הפסידו את מקומן דהיינו תחומן ול"ג בברייתא וחזרו דא"כ מאי קא מפליג בתר הכי בין מקומן לשלא במקומן אי קתני להדיא בברייתא חזרו, ובדרך הזה הלכו רבותינו בעלי התוס' ז"ל וסמך ר"י ז"ל על זאת המסקנא ופסק כת"ק להתיר שוגגין שלא במקומן ומזיד במקומן ואע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי שאני הכא כיון דר"פ דהוא אמורא ובתראי קאי כת"ק הלכתא כוותיה ולא דמי להבא בשביל ישראל שמותר לישראל אחר משום קנס דעבד בהו ישראל איסורא. ומורי הרשב"א ז"ל אמר עוד דשאני פירות נכרי דלא קנו שביתה אלא משום גזירת בעלים נכרים אטו בעלים ישראל ולפיכך הקלו בהן כשיצאו ממקומן להתירן אפי' שלא במקומן ובזה הסיגנון הוא מ"ש הראב"ד ז"ל כאן: ולדידי קשיא הדא שיטתא טפי חדא מחיקת הגירסא דגרסינן בכולהו נוסחי דוקני וחזרו ועוד דאם איתא דר"פ הוא דמהדר ליה לרב יוסף בר שמעיה ואסיק להאי מסקנא א"כ הל"ל להדיא אמר ליה רב פפא ועוד מאי קאמר תנאי היא הא לאו אורחא דתלמודא לפרוקי הכי מארי דשמעתא והכי הל"ל אנא דאמרי כת"ק דתניא ועוד אמאי שני תלמודא לישנא דברייתא דיצאו חוץ לתחום וקרי ליה שלא במקומן וקרי לתוך התחום מקומן. ועוד קשיא לי על תירוץ ר"י ז"ל דאמר דעבד ישראל איסורא בהני פירות דהא יצאו קתני דמשמע יצאו באונס דומיא דמתניתין דמי שהוציאוהו נכרים וכו' דעלה קא מייתי לה בגמרא ואם איתא דישראל עבד בהו איסורא המוציא פירות חוץ לתחום הל"ל ולפלוג בין הוציא בשוגג להוציא במזיד דומיא דהמבשל בשבת ובתר הכי לפרוק בחזרו וכדבעי למימר. לכן נראה לי ודאי מדקתני יצאו היינו שלא מדעתן דפירות אין להם דעת וכן מפרש טעמא לאלתר מאי טעמא אנוסין נינהו וחזרו גרסינן ושקיל וטרי אי חזרו שוגגין או מזידין וגם אם חזרו למקומן הראשון או אם חזרו לשלא במקומן הראשון ולא חזרו לקדמותן והרי הן כאדם שאין לו אלא ארבע אמות ואע"פ שהן בתוך התחום קרי ליה שלא במקומן הואיל ולא חזרו במקומן הראשון כמו שהיו קודם יציאתן ודמיא לי קצת לההיא דפרק קמא דשבת דהושיט ידו מליאה פירות וכו' ומפלגינן בין אותה חצר לחצר אחרת ואמרי' טעמא משום דהיכא דאתעבידא מחשבתיה אסור ואי לא שרי וכן נמי במזיד קנסוה בשוגג לא קנסוה ותלמודא הוא דשקיל וטרי אליבא דר"פ אבל ר"פ לא חייש לאהדורי כלל ומסקנא נמי דשקלא וטריא הוא ושנויי דחיקי אינון ולא סמכינן עלייהו ולפיכך השמיט כל הסוגיא ר"י אלפס ז"ל להשמיענו שאינה הלכה וגם בעל המאור ז"ל לא השיגו למה השמיטה וכן הרמב"ן ז"ל נראה שהם מסכימים כדבריו ועל כן הסכים יפה ר"מ ז"ל שפסק כאן בהלכות שבת כסתם ברייתא ואליבא דראב"י ככללא דתלמודא משנת ראב"י קב ונקי ונתן טעם לדבר שלא נשתנו ולא עשה בהן מעשה ולהכי לא דמי להמבשל בשבת וכיוצא בו ופרק ה' דהלכות שביתת יום טוב פסק כר"פ להשמיענו שבי"ט אמרה וכפירש"י ז"ל. שוב מצאתי בחדושי מורי רשב"א ז"ל לעירובין שכתב כן:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה