מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה טז
מפקחין עד עמו. פרק בתרא דיומא (דף פ"ד):
שמע עד הדגים פטור. פרק ר' ישמעאל דמנחות (דף ס"ד):
כתב הראב"ד ז"ל הנך מילי וכו' אע"ג דתלמיד הוא לגבי דרבה עכ"ל: ואני אומר ר"מ ז"ל כרבה פסק וכלשון אחרון דמנחות בשמעתין קמייתא דפ' ר' ישמעאל בלא שמע וכלישנא קמא בשמע ולא פליגי תרווייהו לישני בעיקר דינא כדאשכחן בתלמודא כיוצא בהן. וכתב ר"מ ז"ל בתשובה לחכמי לוניל שהעתקתי בס' אהבה והריני אכין לפניך הסוגיא למען תשכיל, דגרסינן התם א"ל רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעי מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא קא מיכוין או דילמא בתר מעשיו אזלינן א"ל לאו היינו דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תינוק בים ופרס מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק רבא אמר חייב רבה אמר פטור וע"כ לא קא פטר רבה אלא כיון דשמע אמרי' דעתיה נמי אתינוק אבל לא שמע לא ואיכא דאמרי לאו היינו פלוגתייהו דרבה ורבא דאתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו רבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו עכ"ל הגמרא, ועיניך הרואות שכל זמן שהעלה תינוק בין לבדו בין עם דגים בין שמע בין לא שמע פוטר רבה דהוא רביה דרבא וקי"ל כותיה חדא דהוא רביה ועוד דתלמודא בלישנא קמא דייק ממילתיה דרבה משמע ללא שמע ולא דייק ממילתיה דרבא מכלל דקים ליה כרבה דהוא רביה ופטר לעולם משום דהוי שגגה ואף ע"ג דדיוקא לא קאים היינו משום לישנא בתרא דאמר לה להדיא ובכולי תלמודא פסקינן כלישנא בתרא וכ"ש בהא דלא פליגי לישני לגמרי בעיקר דינא אלא אתא לישנא בתרא לאפוקי מדיוקא דלישנא קמא. בא וראה אור ר"מ ז"ל שכתב כאן בסתם לפי שעיקר ההלכה לא נאמרה לעניין איסור שבת וביררה בפ"ב דהלכות שגגות על סדר התלמוד למען ילמד הקורא מקום מוצאו וידע בו וז"ל היו לפניו שתי בהמות של צבור אחת שמינה ואחת כחושה וכו' עד נמצאת הראשונה השמנה טרפה בבני מעים עד הרי זה פטור מחטאת וכן הפורש מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה והעלה תינוק עם הדגים בין ששמע שטבע תינוק בין שלא שמע הואיל ועלה התינוק הרי זה פטור מחטאת אע"פ שלא היתה כונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג וכן כל כיוצא בזה ע"כ לשונו. הנה ביאר ובירר שם עיקר ההלכה כמו שכתבתי גם הראב"ד ז"ל לא השיג עליו: