מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה ד
בכור שנולד עד שוחט ואוכל. פרק אין צדין (דף כ"ו):
כתב הראב"ד ז"ל ולמה אין רואין וכו' מפני שמחת יו"ט עכ"ל: ואני אומר גם את זה מצאתי מחלוקותם לפי הגירסא כי הראב"ד נמשך אחר הגירסא הגורסת במעשה דאמי ורדינאה רבי אמי מאתמול הוה חזי כי היכי דלא נטרח ביו"ט לטעמו הראשון ובטעם השני נמשך אחר הלשון המפורסם ריש ביצה ובכל מקום דרב לא מוקי אמורא עילויה מיומא לחבריה משום שכרות. ור"מ ז"ל לא נתכנו לו אלו הטעמים לכתבן כי לא הוקבעו בגמרא כלל על ענין זה כי עיקר ההלכה הזאת פרק אין צדין גמרא מתני' דבכור שנפל לבור ובמעשה דאמי ורדינאה בספרינו לשון טורח ולא לשון טלטול אלא לגבי פלוגתא דב"ש וב"ה באומר זה וזה אני נוטל גמרא מתני' דאין מוליכין את הסולם פ"ק דביצה (דף כ"ו) גם הטעם השני לא הוזכר בהלכה זאת כלל ולא שייך בה לפי דעתי דהא קמן דאסיקנא בכולה שמעתין דהוי חזי מבעוד יום והוי מודי ביום טוב עצמו ולפיכך נתכנה דרכו:
בכור שנפל לבור עד ביו"ט. פרק אין צדין (דף ל"ז):
אותו ואת בנו עד התירו להערים. פ' משילין (דף כ"ד):
בהמת חולין עד כשרה ותאכל. המביא (דף ל"ד):