מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבועות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק יב · הלכה ג
מי שנשבע בשמים ובארץ וכיוצא בהן וכו' עד אין שבועה זו שבועה: כתב הראב"ד ז"ל ליחייב עליה קרבן ומלקות עכ"ל: ואני אומר אלו הדברים דעות וסברות הם אך לשון שכתב ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא פרק שבועת העדות (דף ל"ה) וכלשונו הסכים הר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל ולישנא נמי הכי משמע:
וכן הנשבע בנביא מן הנביאים כו' עד אין זו שבועה וכו' עד ומתירין להם: כתב הראב"ד ז"ל באמת צריכין שאלה לחכם ועובר משום בל יחל עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא כי יש מדמין זה לנשבע בשמים ובארץ השנוי פרק שבועת העדות (דף ל"ה) ויש מדמין אותו לנשבע בתורה השנוי בנדרים פרק ואלו מותרין (דף י"ד) . ולי נראה כדברי ר"מ ז"ל ומדמינן ליה לנדר במומי דאמרינן בה פ' ארבעה נדרים לא אמר כלום ופירשו רבותינו בעלי התוספות לא אמר כלום כל עיקר דאפילו כנויי שבועה ונדר ליתיה. אבל מאיימין העם מדברי הגאונים ז"ל מידי דהוה אעם הארץ פ' ואלו מותרין: