מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבועות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה ב
אחד הנשבע או שהשביעו אחר בשם המיוחד וכו' עד או כנוי מן הכנויין. כמו שביארנו פרק שבועת העדות (דף ל"ה) ובתורת כהנים:
כתב הראב"ד ז"ל לא נתחוור אצלי הדבר וכו': ואני אומר ברייתא היא שנויה בתורת כהנים פרשה כ"ה דקדושים תהיו לא תשבעו בשמי לשקר מה ת"ל לפי שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא יכול אין לי חייבין אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות את כל הכינויים ת"ל בשמי כל שם שיש לי וחללת את שם אלהיך אני ה' מלמד ששבועת שוא חלול ע"כ, ולמדו בתלמוד ערוך מכאן אזהרה לשבועת ביטוי בין לשעבר בין להבא לר"ע ריש פ' שבועות תניין (דף כ' ע"ב) דגרסינן התם ואף ר"י סבר לה להא דרבא דכי אתא רבין אר"י מבטא לא אוכל לך (שבועה) איסר לא אוכל לך שבועה כי אתא רב דימי אר"י אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מהכא ולא תשבעו בשמי לשקר אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כו' ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיקנא להדיא כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא כו' עד ואבע"א כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא ור"ע היא ע"כ. וידוע ששוגג מביא קרבן ומזיד לוקה וזה מחוור ומוסבר וכן מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל: