מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ה · הלכה ז
מעשה באחד שהפקיד שק צרור אצל חבירו וכו' ולמה נשבע כאן בעל הפקדון וכו' עד ובהלכות טוען ונטען יתבארו עיקרי הדברים: כתב הראב"ד ז"ל אין זה כלום וכו': ואני אומר זה הדין מן הירושלמי הוא והביאו גם ר"י אלפס ז"ל בהלכות נזיקין פרק הכונס וכולם מודין בדין זה ולא נחלק רק בטעם שאינו נראה להראב"ד ז"ל ומ"מ הוא לא נתן בו טעם אחר שיטעום איזה מהן מתוק לחיך ולפיכך אנחנו נקבל זה וכי יבא דברו וכבדנוהו וגם כבר ייעד ר"מ ז"ל לבררו עוד בהלכות טוען ונטען והוא בפ"ד נכון ויציב דכי מעיינת בה שפיר כולהי קושייתא מיתרצן מה שהקשה תחלה מן השק אינה קושיא שהרי אינו דבר שבמדה שבמשקל ושבמנין ומינה למטכסין לא תבעו במניין אלא שק מלא סתם או צרור שהיו בו מטכסין ולא אמר כמה וכמה ור"מ ז"ל כתב שם כי כיס מלא אינו מודה במקצת ומה שהקשה משוורים לא דמיא דהתם לתרוייהו איכא ספיקא אבל הכא המפקיד טעין ברי ולית ליה לאסתפוקי דהא איהו הוא דאפקיה מתותי ידיה ואפקדיה וזה פשוט ואינה צריכה לפנים ותו לא מידי: