מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ב · הלכה טו
מפותה או אנוסה עד או השלשה שלה. ריש פרק נערה שנתפתתה (דף מ"א מ"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל השלשה במפותה וכו': ואני אומר דבר זה מעולם לא יצא מפי רבינו הראב"ד ז"ל כי זה הדין משנה שלימה בכתובות (דף מ"א:) והתחלתה דפרקין תנן נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ושיילינן עלה בגמרא מאי קמ"ל תנינא כלומר פרק אלו נערות המפתה נותן שלשה דברים כו' ואסיקנא עמדה בדין אצטריכא ליה פלוגתא דרבי שמעון ורבנן וקי"ל הלכתא כרבנן וכן הביא ר"י אלפס ז"ל המשנה כפשוטה והשמיט כל הסוגיא להשמיענו שכן הלכה כרבנן כהלכתא בלא טעמא וכן פי' רבותינו בעלי שיטתנו וז"ל לקמן גבי בעי מיניה אביי מרבה שקבלה היתה בידו ונמצא דעתם שוה לפסוק כרבנן וכפי לשון רמז"ל. ומה שתמה בשם הראב"ד ז"ל לומר וכי יורשת אביה היא אני אומר גם זה תלמוד ערוך שהוא שם דמדרבי שמעון נשמע לרבנן דגרסי' בעא מיניה אביי מרבה האומר לחבירו אנסת ופתית את בתי וכו' והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי ולא העמדתני בדין ולא נתחייבתי לך ממון ונשבע והודה לרבי שמעון מאי כיון דעמד בדין ממונא הואי ומיחייב עליה קרבן שבועה או דילמא אע"ג דעמד בדין קנס הוי [ופטור] וספרים ישנים גורסים ומודה בקנס פטור אמר ליה ממונא הוא ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאמרינן איתיביה רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ואי אמרת ממונא הוא להורישו לבניו לעצמה אמאי דאחין בעי מיהוי ומהדרינן אמר רבא הא מלתא קשו בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרקא עד דיתיב רב יוסף ברישא ופרקה שאני התם דאמר קרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה וכי קאמר רבה ממון הוי להורישו לבניו בשאר קנסות ורבה נמי הכא ס"ל בשמעתין (דף מ"ג) אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה וקי"ל כוותיה ומוכח לה מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ומתקיף לה רבה ואומר בפתוי הבת קנסות וחבלות הכתוב מדבר וכן תני רב חנניא בפתוי הבת קנסות וחבלות הכתוב מדבר וה"נ קיימא טעמא וכן פי' רש"י ז"ל טעמא דמתניתין דלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה משום דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם כו' וה"נ מסיק בירושלמי בתר שקלא וטריא וטעמא דעד שבגרה משום דכתיב לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו דטעמא משום דאין אדם מוריש קנס לבניו דכיון דאי הוה מודה ביה מפטר לא חשיב ממון ושאר דברים נמי אתקוש לקנס ודין שוה להן ומילתא דפשיטא היא דליכא בין רבי שמעון ורבנן אלא דלרבי שמעון לא מיקרי ממון להורישו לבניו עד שגבתה ולרבנן העמדה בדין הוי כגוביינא ואיקרי ממון גמור. הנה עיניך רואות כי הדברים שנויים משנה שלימה ותלמוד ערוך מפורש לעיני הכל:
עמדה בדין ותבעה אותו עד זכה בהן האב. ריש פרק נערה שנתפתתה (דף מ"א) :