מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ד · הלכה ד
המוסר בהמתו לשומר חנם כו' אבל אם שמרוה כו' שמרוה שמירה פחותה עד חייבין: כתב הראב"ד ז"ל לא מתוקמא הא וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו בב"ק ס"פ שור שנגח ד' וה' וכולה סוגיין כרבינו משה ז"ל אזלה גמרא דמתני' דמסרו לשומר כו' דגרסינן ת"ר ארבעה נכנסו תחת הבעלים ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר הרגו תמין נהרגין ופטורין מן הכופר מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו חוץ משומר חנם ושיילינן עלה היכי דמי אי דנטריה אפי' כולהו נמי ליפטרו ואי דלא נטריה אפילו שומר חנם ניחייב ומהדרינן הב"ע דנטריה שמירה פחותה ולא נטריה שמירה מעולה שומר חנם כלתה לו שמירתו הנך לא כלתה שמירתן ע"כ. הנה למדנו ונראה בעינינו פשוט שאפי' שמירה פחותה מועלת לפטור שומר חנם. ומ"ש עוד שנפטרין השומרים בשמירה מעולה למדנוה ג"כ בפשוט מדקא מקשי תלמודא להדיא היכי דמי אי דנטריה אפי' כולהו נמי ליפטרו מכלל דפשיטא ליה לתלמודא שאין אחר שמירה מעולה כלום על השומרין כי בכך כלתה שמירתן שהרי שמר כדרך השומרין ומאי הוה ליה למיעבד וממילא שמעינן דדוקא השומרין הוא דמיפטרי אבל הבעלים מיהא אכתי חייבין שהרי לא כלתה בכך שמירתן דאע"ג דהוי שמירה לפטור השומרים לא סגי לפטור הבעלים עד שיתחזקו בשמירתן יפה וכדתנן שלהי פ' שור שנגח ד' וה' (דף מ"ה:) ומייתי לה פ' הגוזל עצים קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי (ויצא והזיק) אחד תם ואחד מועד חייב דברי ר"מ ר' יהודה אומר תם חייב ומועד פטור ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה ר"מ אומר אין לו שמירה אלא סכין ע"כ. ומוקמינן פלוגתיה בקראי וכדפירש"י ז"ל דג' מחלוקות בדבר לר"מ בשמירה פחותה חייב (ובשמירה) מעולה פטור ולר' יהודה בפחותה נמי פטור ולר"א במעולה נמי חייב עכ"ל. ובשלהי גמרא פירקין (דף מ"ו) אמר אביי היינו טעמא דר"א כדתניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד אדם סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל ולא תשים דמים בביתך ע"כ. וכתב ר"י אלפס ז"ל דאע"ג דקי"ל כר' נתן לית הלכתא כר"א הלכך דל ר"א מהכא פשו להו ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה וכן פסק רבינו משה ז"ל לפנינו ריש פ"ז של הלכות אלו וכלשון המשנה אות באות ולפי ר"א לענין חיוב תשלומין קאמר דהוה דריש ולא ישמרנו אין לו שימור אלא סכין אף אם שמרו שמירה מעולה חייב ורבותינו בעלי התוס' ז"ל פירשו דאה"נ מעיקרא כי אמר הא מני ר"א היא הוה קאי לענין חיוב תשלומין אבל השתא דאוקימנא טעמא דר' נתן לא איירי לענין תשלומין אלא לענין איסורא בעלמא קאמר דאין לו דרך חסידות בשמירתו אלא סכין אבל אם שמרו שמירה מעולה ויצא והזיק פטור מיהו בשמירה פחותה לא סגי ליה וכנ"ל מן הירושלמי דגרסינן פ' שור שנגח ד' וה' אמר ר"א כל שמירה שאמרה תורה אפילו הקיפו חומת ברזל אין משערין אותו אלא בגופו לפיכך רואין אותו אם (היה) ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב ולפ"ז קאי ר"א כר' נתן לאיסורא ולענין תשלומין כר"י ולא נצטרך לדחות כדברי ר"י אלפס ז"ל ומ"מ לענין תשלומין מן הדין כולן שוין כדברי ר"מ ז"ל גם מורי הרשב"א ז"ל כן הסכים: