אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק ג · הלכה יב

הלכה יא

הוחלקה ונפלה כו' עד חוזרת מאליה: כתב הראב"ד ז"ל האי פירושא לא נהיר וכו': ואני אומר אע"פ שזו מחלוקת ישנה היא פרק הכונס צאן לדיר (דף נ"ח) בשמעתין דנפלה לגנה כו' דאסיקנא עלה אמר רב פפא לא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת אלא כיון שיצאה לדעת אע"פ שחזרה שלא לדעת מ"ט דא"ל כיון דילפא כל אימת דמשתמטא להתם רהטא ע"כ. ופירש"י ז"ל לא תימא עד שתצא לדעת שידעו הבעלים שיצאתה אע"פ שחזרה שלא לדעת דנעל בפניה כראוי דהשתא לא סגי לה בשמירה פחותה דאמר ליה כיון דילפא כו' עכ"ל. וגם רבותינו בעלי התוס' ז"ל כן פירשו והוסיפו לפרש דאע"פ דכל שן ורגל סגי להו בשמירה פחותה דהיינו נעל בפניה כראוי הכא לא סגי להו בהם וחייב כדמפרש טעמא ואזיל עכ"ל. ומקצת המפרשים ז"ל תמהו על זה דא"כ כל שרועה פעם אחת בשדה אחר אינו פטור לעולם על אותו שדה אלא כשנעל בפניה דלת שיכולה לעמוד על כל רוח ולעולם אינו פטור בענין אחר במקום אחר אלא פעם אחת ומתוך כך הוצרכו לפרש כפירוש הראב"ד ז"ל. מ"מ נ"ל פירוש ר"מ ז"ל שהוא קרוב לפירוש רש"י ז"ל שצריך לשמרה הוא בעצמו אם רצה להפטר מאשר תזיק ביציאתה ויגיד עליו ריעו דאמרינן בסמוך (דף נ"ח) בעי ר' ירמיה ירדה כדרכה והזיקה במי לידה מהו כו' עד או דילמא הכא כולה בפשיעה היא דכיון דקא חזי דקריבה למילד איבעי ליה לנטורה ע"כ. וה"נ איבעיא ליה לנטורה כדי להפטר ולא דמי לרועה בשדה דכולה שדה כחדא חשיב לה למרעי בה אבל ערוגות גנה חביבין עלה מתרי טעמי חדא משום דבסימא רעיה דיליה משדות דעלמא ועוד דרכיכא לה למיחבט בה ורדופה למיזל להתם כיון דידעה:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה